ירושלים 31.3.23

צילום: ארנו בוסנאי

מרים פרץ "חללי צה"ל שנשבעו להגן על הבית לא שאלו 'איזה בית?'" אני חווה תקופה של כאב משני הצדדים, כל אחד עם הטיעונים שלו, אבל גם תקופה שבה פירקו את כל הע ־ רכים המקודשים שאני מכירה. למשל צה"ל, שהיה מחוץ לכל ויכוח פוליטי, נמצא לפתע בעין הסערה ומושג סר ־ בנות (שאני לא מסכימה איתו) עלה. הבנים שלי אוריאל אלף חללים שנשבעו אמונים לצה"ל 24 ואלירז ויותר מ־ ונשבעו להגן על הבית, לא שאלו איזה בית? מי גר בו? דתי, חילוני, שמאל, ימין, מרוקאי, אשכנזי, נטייה כזה או אחרת? לצערי, גם הערך הקדוש הזה מתערער. ערך נוסף שנקרא 'אחי' הלך לאיבוד. בצה"ל החיילים לא קוראים לעצמם בשם, הם קוראים אחד לשני "אחי", איזו אמירה קשה זו כשפתאום אומרים לך: "אתה לא אחי". צריך להקשיב לכאב של כולם ולא להתעלם, אבל אסור לשתוק. אני לא מוכנה לשבת ולשתוק. חלק מהדנ"א של העם היהודי היא הערבות ההדדית והיא כוללת אמפתיה: "אני לא מסכים איתך אבל מבין שכואב לך". זה הבית שלי, על הבית הזה חלמתי, לבית הזה הגעתי מגעגועים. את הבית הזה בנו אנשים שברחו מפרעות בעיראק, שניצלו מהתופת של אושוויץ. הם סללו כבי ־ שים, ייבשו ביצות, הם בנו לנו בית. ויש לנו חובה לשמור על הבית הזה ולהשאיר אותו שלם. גם בתוך משפחה יכולים להיות ילדים שונים. במשפ ־ חה האישית שלי יש בן בלי כיפה, בן עם ציצית וכיפה שנשוי לתל אביבית עם קעקוע, וכולם מרגישים בבית. את כולם מקבלים בבית הזה. לא יעזור, יש משהו בדנ"א של העם היהודי שעושה אותנו מגוונים מההתחלה. יצאנו שבטים ולא אחד, הגענו לכאן מכל הארצות, 12 ממצרים והבאנו לפה מסורות, תרבויות ותפיסות עולם. הגיוון הזה מעשיר אותנו כי יש ביכולתו לבנות פסיפס אנושי עשיר. הספינה הזאת, שמורכבת מכל כך הרבה גוונים, חות ־ רת ורוצה להגיע ליעד, אך יש קיצונים מימין ומשמאל שרוצים להטביע אותה ועלינו להיזהר. אלימות, הרמת יד ושיח מפלג אלה לא 'ערכים'. מדינה נבנית מיחד, משילוב זרועות ושותפות. עוד מעט נשב לליל הסדר, איש-איש בדרכו, ונקרא את סיפור יציאת ממצרים - סיפור של עם שכולו תקווה, ששאף לצאת מעבדות לחירות. זהו סיפור משותף. אבל אין לנו רק עבר משותף, יש לנו גם עתיד משותף. כל שצריך הוא לפתוח את הלב, להקשיב לכאב של האחר. יכול להיות שלא נסכים אבל נשב כמשפחה גדולה. איך אמר הנביא בחזון אחרית הימים: "וגר זאב עם כבש". הוא לא אמר שהזאב יהיה כבש והכבש יהיה זאב, הדתי יישאר דתי והחרדי יישאר חרדי והשמאל יישאר שמאל והמשי ־ מה שלנו היא איך גרים ביחד. בשתי דקות הצפירה של יום הזיכרון אני מרגישה את מעמד הר סיני - שקט דממה וכולם ביחד, את שומעת את הדמעות בחרש. בשתי דקות אלה עם שלם עוטף אותנו. אנא שמרו על היום הזה, שמרו על היחד של הבנים שלנו. יחד הם הלכו לקרב ויחד הם בכו כמישהו נפל, יחד הם שמחו כשחזרו הביתה. תקווה זה לא להגיד "יהיה טוב". תקווה זה לדמיין אותנו חוגגים את יום העצמאות, כל הארץ דגלים ולא מבחי ־ נים מי בעד הרפורמה ומי נגד כי כולם דגלים. כי אנחנו ראויים לחגוג יחד.

ידיעות ירושלים ˆ 31.3.2023 25