ירושלים 8.12.23

החיים שאחרי מיכל אלון טיפלה בחיילת פצועה עד תימור כהן–ששון ‰ שנפצעה בעצמה ירה במחבלים, וכשהמחסנית התרוקנה ה' המסתערב נורה כשחילץ ‰ הוא נפגע ולרונית כהן, ‰ אנשים מהמסיבה ‰ שהצילה אוטובוס שלם, קרה נס גדול אחרי שניצלו מהתופת התחילו ארבעתם במסע המפרך במחלקת השיקום בהדסה הר הצופים, שם ייפתח בסוף החודש המרכז הגדול במזרח התיכון שצפוי לטפל במאות מפצועי 'חרבות ברזל' מיכל אלון

תימור כהן-ששון

לא הייתי בטוחה שאני במקום בטוח". מפקדי הבסיס הורו למשפחה להת־ פנות למיגונית הסמוכה. בדרך שמעה מיכל על אחת התצפיתניות שנפלה ממגדל השמירה והיא נזקקת לטיפול רפואי. "היה לי מוזר שתצפיתנית נפלה מהמגדל, אבל הילדים אמרו לי: 'אמא, את אחות. לכי וטפלי בה'. בעבר למדתי סיעוד בהדסה אז רצתי להגיש סיוע. לא אפרט, אבל הפציעה שלה היתה כזאת שלא הבנתי איך זה יכול לקרות מנפי־ לה". אלון, כמו רבים אחרים, עדיין לא הבי־ נה מה קורה וניסתה לדובב את הפצועה כשחייל שלצידה מנסה לסייע. "פתאום גם הוא נפל, ואז הבנתי שיש יריות וחייל אחר משך אותו. "מישהו נכנס. הייתי בטוחה שזה עוד חייל צה"ל, אבל זה היה מחבל. הוא הס־ תכל לי בעיניים וירה בי. החייל שהיה איתי חיסל אותו. נפצעתי ביד. בידי הבריאה הורדתי את כיסוי הראש שלי ועשיתי לעצמי חוסם עורקים". אלון הועברה למיגונית שבה שהו יל־ דיה, והם ראו את אמם שותתת דם. "בי־ קשתי שישימו מחיצה ביני לבינם שלא יראו אותי כל הזמן מול העיניים". ארבע שעות עברו עד שהיא חולצה ופונתה לבית החולים ברזילי ומשם לניתוח בהדסה, אבל אז, רק אחרי שהפ־ ציעה טופלה, התחיל המסע המפרך של השיקום. "הייתי חודש בשיקום ועכשיו אני באשפוז יום. הצוות מדהים, גם הפי־ זיותרפיסטים, גם האחיות וגם המרפאות בעיסוק. בכל שבוע אני מקבלת לו"ז מסודר, שכולל טיפולים, פגישות עם רופא ואפילו דיקור סיני ויוגה ופסיכו־ לוגית שמלווה אותי ועובדת סוציאלית.

אבישג זוהר

את בתי החולים הצילו חייהם של מאות חיילים ואזרחים שנ־ פצעו כתוצאה מהמלחמה, אבל זה לא נגמר שם כי כעת הם מתחילים במחלקת השיקום של הדסה הר הצופים את המסע הלא פשוט לשקם את הגוף אבל גם את הנפש. חוסם עורקים מכיסוי ראש זה היה עוד שבוע שבו מיכל אלון ), אם לעשרה ועובדת בקופת חולים 44( לאומית, התכוננה לנסוע עם בעלה, הרב עומרי, להעביר את השבת בבסיס צבאי ולהעניק לחיילים הרגשה של בית. "התנדבנו דרך הרבנות הצבאית להח־ ליף רבני בסיסים כשהם יוצאים שבת", היא מספרת. "אנחנו עושים איתם עונג שבת, פיצוחים ומשחקים. המטרה לתת אווירה משפחתית. עד לשבת הזו אף פעם לא היינו בזיקים, והפעם מאוד הת־ 14 לבטנו אם לנסוע בגלל החג. בת ה־ שאלה אם זה לא מסוכן, ואמרנו לה שכבר הרבה זמן לא היו רקטות בדרום". משפחת אלון הגיעה לבסיס זיקים והתקבלה שם בחום. "היה מאוד יפה שם, רגוע ושקט, והיה אוויר של ים". אבל למחרת מוקדם בבוקר הפך המקום הפסטורלי לגיהינום. "התעוררתי לקול בומים ממש חזק, ואמרתי לעצמי שמו־ זר שהם מתאמנים בשבת בבוקר, כי לא אמרו לנו כלום. הבומים המשיכו וכבר

8.12.2023 ˆ ידיעות ירושלים 34