ירושלים 8.12.23

המסתערב ה'

רונית כהן

בים שהיו לי חזרתי לבית החולים ואז התחלתי שיקום. מכיוון שאני עדיין לא יכול להזיז את היד כמו שצריך אני עושה פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועושה את מה שהיד כן יכולה לעשות". לדבריו, מה שנותן לו את הכוח להתא־ מץ בשיקום המפרך הוא התקווה לשוב בקרוב לשדה הקרב. "אני חד־משמעית חוזר ללחימה, ובעזרת השם תהיה לי הז־ כות להחזיר את החטופים. זה הנס שאני מבקש לחנוכה, לראות את כל החטופים בבית ושהחמאס לא יתקיים יותר". "קמתי למרות הכאב" יומיים אחרי שמחת תורה היתה רונית כהן, אם לשישה ילדים מביתר עילית, בדרכה לעבודה, כשנפצעה מרקטה שה־ תפוצצה בסמוך אליה. "עליתי לאוטובוס פנימי שהיה מפוצץ בילדים ואנשים והתיישבתי בסוף. אחרי כמה דקות הבת שלי מתקשרת אליי ושואלת: 'אמא, איפה את? את לא שומעת אזעקה?' לא שמענו כלום. סגרתי את הטלפון וצעק־ תי לנהג: 'יש אזעקה'. כשהוא עצר כולם רצו החוצה וגם אני. ירדתי מהאוטובוס, אני רואה את האישה האחרונה נכנסת לבניין ופתאום 'בום', טיל נפל לא רחוק ואני נפלתי מההדף". כהן הוטחה על הרצפה ונפגעה מר־ סיסים. "עם כאבי תופת אני מתפללת: 'השם, לא יכול להיות שהילדים שלי יישארו לבד'. זה היה כל כך קשה". כהן פונתה להדסה עין כרם, שם הח־ ליטו הרופאים שהרסיסים נכנסו עמוק מדי ושמסוכן לנתח אותה. "אחד הרופאים אמר לי: 'תדעי לך שמההדף יכולים היו להיות לך גם רסי־

סים וגם שבר. קרה לך נס'. באמת קרה לי נס מאוד גדול. ארבע מכוניות לידי נשרפו, ובאוטובוס שממנו ברחנו בעק־ בות הצעקה שלי נהיה חור למעלה וכל החלונות התנפצו". רונית הועברה לשיקום בהדסה הר הצופים. "השיקום שלי בהתחלה היה מאוד קשה. ארבעה ימים לא יכולתי לקום מהמיטה, הרגל היתה מתכווצת לי. לאט לאט ועם צרחות וכאבי תופת הקימו אותי. אחר כך עברתי לכיסא גל־ גלים ולהליכון. "אני עושה הכל: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וגם מקבלת טיפול מקצועי לט־ ראומה שעברתי. יש לי רופאה ואחות ותוכנית עבודה מסודרת כמו שעון. הם הקימו אותי על הרגליים עם המון סב־ לנות. אני חושבת שאחד הדברים שעו־ זרים לחולה להתמודד זו הסבלנות של הצוות הרפואי. אחרי חודש וחצי בשי־ קום אני עדיין עוברת שיקום יום בה־ דסה. בהתחלה הייתי נזכרת במה שקרה לי והייתי בוכה, אבל עכשיו חברות שלי אומרות שאני נשמעת יותר טוב. תודה להשם. שיהיו רק ניסים בעם ישראל". להצליח לצחצח שיניים כבר כשנשמעו האזעקות הראשונות ), חוקר 28 הוקפץ תימור כהן־ששון ( .232 בתחנת אשקלון, לכיוון כביש "ראיתי רכבים עם דלתות פתוחות. חשבתי שאולי היתה תאונה או אזע־ קה ואני לא שומע. הסתכלתי קדימה וראיתי דמויות לבושות במדי צה"ל עם רובי קלצ'ניקוב ומהר זיהיתי שאלה מחבלים". כהן־ששון דרך את האקדח ועד מהרה

אני מטופלת גם ברמה הפיזית של היד, שהיא בעיקר הבעיה שלי, אבל גם ברמה הנפשית". ואיך הילדים? "בטיפול. חלקם לא מוכנים ללכת לישון עד שבעלי בבית. ואם יש משהו שאני מאחלת לעצמי לכבוד החג, זו משפחתיות, כי היינו רחוקים מהילדים, ושנתכנס יחד כמשפחה, גם בתוך הכאוס הזה, ומזה לתת כוחות בתקופה הזו". "אחזור להילחם" ה' (השם שמור במערכת), מסתערב בן מירושלים, לא היסס לרגע כשהחלו 23 להגיע הדיווחים על המתרחש בעוטף. למרות שאף אחד לא קרא לו, הוא הע־ מיס על הרכב ציוד רפואי ונשק ונסע לדרום. "במקביל דיברתי עם אנשים שהיו במסיבה ונזקקו לפינוי. הגעתי לכניסה ליישוב שובה, אספתי שלושה לוחמים נוספים שהגיעו לבד, נתתי לתת־אלוף בצה"ל את המיקום של אחד ממשתתפי המסיבה ואני טיפלתי בפצועים. אותו משתתף חולץ עם חברים שהיו איתו". ה' והלוחמים שאיתו נסעו לכיוון נחל עוז. בדרך הם נתקלו במחבלים והצליחו להתגבר עליהם. "עברנו בית בית וחיל־ צנו אזרחים מהממ"דים, כמה שיכולנו". באחד המבנים עלה חשש שמסתתרים בו מחבלים. ה' עמד מחוץ למבנה כשכ־ דור שכוון ישר אליו פגע בידו. "התרח־ קתי ושמתי חוסם עורקים עם עוד לוחם. רצנו לרכב שלי ונסענו לבית החולים". אחרי שבועיים בבית החולים אסותא הוא עבר ניתוח בהדסה הר הצופים. "שמו לי ברזלים ביד, אבל בגלל הכא־

מדינה במלחמה השיקום

"השיקום רונית כהן: בהתחלה היה מאוד קשה. ארבעה ימים לא יכולתי לקום מהמיטה, הרגל היתה מתכווצת לי. לאט לאט ועם צרחות וכאבי תופת הקימו אותי" מיכל אלון: "המחבל הסתכל לי בעיניים וירה בי. עכשיו בשיקום אני מטופלת גם ברמה הפיזית של היד, שהיא בעיקר הבעיה שלי, אבל גם ברמה הנפשית"

ידיעות ירושלים ˆ 8.12.2023 35