השרון 08.03.24

מימין: עפרה מקסימוב, ד"ר

אלוירה חן, ד"ר ניר פסקה, חני רומנו

"אני חושבת שההחלטה הכי טובה שקיבלתי בקריירה שלי היתה המעבר מעבודה מנהלית במשרד לתפקידי כאחות בבית החולים", משתפת חני רומנו, אחות מוערכת במחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) במרכז רפואי מאיר. חני, שנושאת שנות ותק כאחות, מרגישה את הסיפוק 20 על גבה באופן יום יומי בעבודה עם המטופלים ואנשי הצוות שסביבה: "להיות אחות זה משהו שמכניס אותך לפרופורציות הנכונות. המקצוע שלנו מורכב מאוד ומאתגר, אבל יש בו המון סיפוק וערכים. האפשרות להיות שם בעבור אנשים ברגעים הכי קשים שלהם וכואבים ולדעת שאני יכולה לעזור להם ולהקל עליהם – זו תחושה שאין שניה לה ", היא אומרת. מהי התשוקה האמיתית שלך בתחום העיסוק שבחרת? "העבודה שלנו כאן היא שילוב יוצא דופן של הפן האנושי והפן הרגשי. אין לי ספק שהעבודה כאחות עיצבה אותי ואת האישיות שלי בצורה שונה, הפכה אותי לאדם ערכי וטוב יותר לזולת. בנוסף, אני גם מכורה לאדרנלין שיש בחדר המיון. המעבר הפתאומי ממשמרת שקטה ורגועה לעבודה קמ"ש זה משהו שאין במקומות עבודה 300- ב אחרים. השנייה הזו שזה קורה – והיא קורית כל הזמן, ממלאת אותך בסיפוק אדיר והיא בדיוק אני חושבת שהכוח האמיתי מגיע מההתבוננות באנשים שמאחורי המחלה. כשאדם נכנס אלינו הוא מביא איתו ביחד סיפור שלם של בית, משפחה, עבודה, תחביבים ועוד. לעיתים קל ליפול למקום הזה של 'הנה הגיע עוד מטופל', אבל היכולת הזו לתת את היחס האנושי לכל אחד, גם בימים העמוסים ובמצבים הכי מאתגרים, שם נמצא מקור הכוח האמיתי של העבודה שלנו". מאז ומעולם היינו אי של שפיות השבעה באוקטובר: בחברה הישראלית וזו גאווה גדולה. העבודה שלנו כאן היא בצוותים מעורבים, יהודים וערבים, בעלי באוקטובר טילטל את 7- דעות רבות ומגוונות. ה כולנו מאוד ומבחינתי האתגר הגדול ביותר הוא לשמור על מערכת היחסים והמרקם החברתי שיש בינינו, שמושתת על חברות וכבוד הדדי. "עצם האפשרות והיכולת להיות בעשייה משמעותית בתקופה הקשה הזו שעוברת על כולנו היא זו שעוזרת לי אישית להתמודד איתה. כשאדם פעיל, יוצא לעבוד ותורם משהו לחברה שהוא חי בה, זה הופך אותו ליעיל ומועיל ומלא באנרגיות של עשייה. מבחינתי, זו הדרך הנכונה לעבור את הימים הללו – פשוט להיות בעשייה טובה שתאתגר אותך ותתן לך תמריץ לקום בבוקר". "אומרים שאדם לעשות משהו טוב לעולם שלנו: צריך לרדוף אחרי החלומות שלו. פעם היה נהוג לחשוב שלאדם יש קריירה אחת. אבל מכאן אני אומרת לכן ולכם: לעולם לא מאוחר להגשים את החלומות שלכן. אני ממליצה בחום לכל מי שחושבת על קריירה חדשה שבאמת תגרום לה להרגיש משמעותית ללכת וללמוד סיעוד. זה מקצוע שהוא מאה אחוז שליחות. אומנם התגמול הכספי לא היסטרי", היא אומרת בחיוך, "אבל כשאני מסיימת משמרת אני יודעת בלב שלם שעשיתי משהו טוב לעולם שאני חיה בו, ואין הרבה תפקידים כאלה". הסיבה שבחרתי במקצוע הזה". מהיכן שואבים את הכוחות?

בה והדרך שלי לעשות אותה הכי טוב היא להיות במקסימום פוקוס ולא לתת לרגשות להשפיע כדי שאוכל לתת את הטיפול המקצועי ביותר – זוהי זכות להיות במקום הזה שעוזר ומטפל". משהו אופטימי לסיום? "זה נשמע קצת מוזר בתקופה הזו, אבל אין כמו השגרה. חיי המשפחה והחברים, העמיתים לעבודה. חדר המיון החדש שלנו, שאנחנו נערכים ומתרגשים לפתיחתו, מפיח בנו המון רוח חיים ואנרגיות ובאופן אישי אני מחכה להרחיב את משפחת המיון שלנו עם קבלת צוותים חדשים שיצטרפו אלינו. אנחנו משתדלים לשמור על שפיות עם ערבי גיבוש לצוותים ולסייע למי שצריך עזרה לנפש – אנחנו כאן בשביל כל אחד ואחת – זו באמת משפחה גדולה ומצוינת. "בהזדמנות זו אאחל בריאות לחיילינו ולשלום חטופינו שיחזרו במהרה הביתה בריאים ושלמים והלוואי ונדע רק ימים טובים ושמחים". "לעולם לא מאוחר להגשים את החלומות שלכן" חני רומנו, אחות בכירה במחלקה לרפואה דחופה במרכז רפואי מאיר

יום-שעה שעה הוא אלמנט שלא קיים במרבית העבודות. הוא משאיר אותך חדה, מאוד מעורבת, מאוד משמעותית בקבלת ההחלטות ובטיפול והתשוקה הזו נותנת משמעות אדירה לתפקיד – וזה בדיוק מה שחיפשתי. מעבר לזה, מדובר על מקצוע מאוד מגוון שאף יום בו לא דומה ליום שלפניו וליום שאחריו, מבחינה מקצועית, ניהולית ואנושית. אנשים שונים דורשים תגובות שונות ובלא מעט מקרים אנחנו נדרשים לחשוב מהר ומחוץ לקופסה כדי לתת את הפתרונות. מעבר להכל, אני מרגישה גאווה גדולה לגדל כאן את הדור הבא של האחיות". "עם פרוץ המלחמה בני השבעה באוקטובר: ושלושת החתנים שלי גויסו למילואים, והחודשים הראשונים היו של בית מלא בנשים בלבד. לא היה קל לראות את הבנות ואת כלתי נשארות ללא בני הזוג שלהן, ואת הקושי הזה פגשתי לא רק בבית. מאז החלה המלחמה אנחנו מתמודדים עם אנשי צוות מהמלר"ד שיצאו לשירות מילואים, לא מעט בעלים של אחיות שגויסו למלחמה, וילדים ובני משפחה של אנשי צוות המגויסים ונמצאים בחזיתות השונות. כל זה כמובן מצטרף לדאגה של כולנו כאזרחי המדינה לשלום החיילים והחטופים שלנו. ביום הראשון של המלחמה קיבלנו פצועים מיישובי הדרום ועבדנו תחת לחץ שגרם לנו להוציא מאיתנו את המקסימום. זו סיטואציה לא פשוטה לטפל

חני רומנו

19 ידיעות השרון ˆ 8.3.2024