השרון 08.03.24

כמה טוב שחזרת הביתה! במרפאת כללית של מחוז שרון שומרון טיפלו מאז השבעה נשות באוקטובר בעשר משפחות של חטופים ששבו הביתה. המקצוע אשר העניקו ליווי צמוד ומעטפת מחבקת למשפחות "לא נערכים ברפואה לדברים מספרות על סיטואציות ייחודיות: כאלה". סיפורן של הנשים ששומרות על החוסן הלאומי

גיבורות מקומיות

- מוגש בשיתוף כללית מחוז שרון שומרון -

הרבים היו אחיות שנבחרו בקפידה על ידי סובל רויטבלט. "פדויי השבי לא רצו שיפנו אליהם עשרות אנשים. תפקידה של האחות היה לתווך בין אנשי הטיפול והמקצוע והמשפחות. פעמים רבות היא הייתה מגיעה עם הצוות המטפל, המשפחה סמכה עליה ונוצרה מערכת יחסים טובה". האם יש איזה סיפור יוצא דופן ששמעת מאחת האחיות? משפחות 2-3 "כן. חוף הים בהרצליה היה המרחב הבטוח עבור שאהבו ללכת לשם עם האחות ושם דיברו איתה על הכל, בהתחלה כשהם רק חזרו מהשבי הם דיברו בלחש, אך בחוף הים, בגלל הרוח והגלים הם נאלצו לדבר בקול רם. המרחב הוציא את הקול מגרונם". מה היה הקושי הגדול ביותר בטיפול ועזרה למשפחות? "קיבלנו הודעה באמצע נובמבר שמשתחררים חטופים והם אחיות שינהלו את 5-6 עוברים לטיפולנו. הייתי צריכה לבחור הטיפול, לא ידעתי איך המשפחות יגיעו, מה הצרכים, למה אזדקק, איפה הם ישתכנו, היינו צריכים להתאים את המטפל למטופל. עצם זה שידעתי מי האחיות שבחרתי, ידעתי שהן יוכלו להתמודד עם כל קושי שיהיה". יש סיפור שריגש אותך באופן אישי? "יש אחות שעברה תאונה כשרכבה על סוסים בעבר, מאז היא לא מתקרבת לסוסים. כחלק מהטיפול עם המשפחות, אחד הילדים רצה רכיבה טיפולית על סוסים והיא זו שהוציאה את זה לפועל. תוך כדי הרכיבה והטיפול שלו עם הסוסים, גם היא חזרה לרכב. סוס זו חיה טיפולית משמעותית שהשפיעה על שניהם בצורה הטובה ביותר. בסיטואציה הזו הבנתי גם כמה אנחנו כמטפלים מאוד שבריריים והטיפול במישהו יכול לרפא אותך".

ימים מהשבעה באוקטובר שוחררו פדויי השבי. 50 "לאחר נערכנו לקליטה שלהם ואז הבנתי שאין ניסיון קודם או הכשרה בטיפול באנשים שחזרו מהשבי. לא ידעתי באיזה מצב הם חוזרים הביתה, מה יהיה המצב הרפואי שלהם, באיזה מצב ת · ספי סובל-רויטבלט - מנהלת האֲחָיו נפשי הם יהיו" נזכרת מי שאחראית על טיפולם של של הכללית מחוז שרון-שומרון, החטופים ששבו הבייתה במחוז שרון שומרון. בכמה שבויים שחזרו הבייתה טיפלתם? משפחות שחזרו ותשעה ילדים וילדות". 10- "טיפלנו ב מה הכוונה בלווי מבוגרים וילדים שחזרו מהשבי? "השבויים הגיעו לבתי חולים משבי החמאס ולאחר מספר מועט של ימים שוחררו לקהילה. חלקם חזרו לבית הטבעי שלהם באזור המגורים וחלקם חזרו לבית זמני. אנחנו מטפלים גם בשבים שפונו מקיבוצים בעוטף שהגיעו לאזור השרון למשכן זמני וגם וגם במשפחות שחזרו לביתן. בטיפול הראשוני עשינו אומדן פיזי שכלל מספר הערכות- בדקנו את מצבם הרפואי, מחלות רקע, תחלואה כרונית, טיפול תרופתי, יכולת התנועה, הגבלה בתנועה, ניידות, כאבים וכמובן מצבם התזונתי שכלל בין היתר: תפריטים, משקל, "רה-פידיג" (האכלה מחדש). חוץ מהאומדן הפיזי עשינו כמובן גם אומדן נפשי-רגשי. על פי הערכה ומידע שהתקבל מבתי החולים נבנתה תוכנית כוללת לכל אחד מהשבים שמותאמת באופן אישי למידותיו". מה כללה התכנית? "התכנית כללה תיאום ומעורבות של אנשי טיפול נוספים בכללית ומחוץ לה: רופאי משפחה, רופא ילדים, רפואה מקצועית, אורתופדיה, רפואת עור, פיזיותרפה בבית המטופל, הידרותרפיה, ייעוץ תזונתי למבוגרים וילדים, טיפולי רפלקסולוגיה, פלדנקירייז, דמעות קולקטיביות ירדו לכולנו עם שובם של החטופים ובמיוחד לנוכח המראות של האימהות והילדים הרכים שנחטפו באכזריות מביתם לשבי חמאס בעזה. מי שדאגה לבריאותם עם שחרורם מבית החולים ד"ר יפעת סרוק - רופאת ילדים וריאות במרפאת הנדיב היא לדבריה כל הטיפול בהם שונה לגמרי ממה של כללית בהרצליה. שהיא הכירה עד כה "לא כתוב בשום ספר מה עושים עם ילד שלא אכל כל כך הרבה זמן, ואיך בכלל לבדוק אותו". אז איך בודקים ילדים ששבו מהשבי? "בצורה שונה. את הילדים הראשונים בדקתי על שפת הים. לא לכולם היה אפשר לעשות בדיקות דם, הילדים מאוד התנגדו ולא הכרחנו אותם כמובן. יש בדיקות שצריך לעשות בצום וכשאמרנו לאחת הילדות שהיא צריכה לצום לפני הבדיקה, היא צרחה וסירבה. הבנתי שהטיפול והגישה שלנו צריכים להיות שונים מהרגיל ורק בצורה יצירתית נוכל לספק טיפול מיטבי עבור הילדים והאימהות שחזרו מהשבי. בו זמנית גם טיפלתי בתקופה הזו בהמון ילדות "להיות אמא שבויה עם ילדים זה משהו אחר"

ספי סובל-רויטבלט צילום: נמרוד גליקמן

בריאות הנפש- וכל אלה הגיעו עד ביתם". כללית אפילו דאגה לכך שגם רופא שיניים ושיננית יגיעו לביתם של החוזרים מהשבי לטיפול והערכה כללית, חשיבות רבה ניתנה למרפאות בעיסוק "מכיוון שהשבים שכבו במשך שבועות על מזרונים בלי תזוזה היה צורך יתחילו להשיב לפעילות את השרירים". מי שדאג לתווך בין המשפחות, אנשי המקצוע והטיפול

וילדים במרפאה שאבא שלהם במילואים ואמא שלהם מגדלת חודשים. ראיתי את אותן נשות המילואים 4 אותם לבד כבר האמיצות ולדעתי הן גיבורות אמיתיות. בתשעה באוקטובר הגיעה אלי ילדונת בת שנה שגרה באחד הקיבוצים עם דודתה. לדודה היו עיניים אדומות מבכי ואני לא שאלתי איפה האמא, כי אולי אין מה לשאול, והיא אמרה לי שלילדה יש תפרחת חיתולים ושהיא היתה יממה בממ"ד בלי אוכל ובלי חיתול להחליף לה. מדובר בסיפורים קשים שאף אחד מהצוות הרפואי לא חשב שאי פעם נשמע ונטפל". ) מנהלת את מרפאת הנדיב במחוז שרון, 43( ד"ר יפעת סרוק יש לה שלושה ילדים והם מתגוררים בהרצליה. כבר בגיל שלוש שהיא אמרה שהיא רוצה להיות רופאה "זה היה לי ברור, הבדיחה של האחים שלי זה שכששואלים את אבא שלי מה נשמע, הוא עונה בסדר גמור והבת שלי רופאה", היא צוחקת, "גם הילדים שלי עפים עלי וגאים בי". מאיפה שואבים כוחות בתקופה הזו? "מלעבוד! להרגיש שאני יכולה לעשות משהו מועיל, ובסוף חוזרים הביתה לבלגן הרגיל וזה תענוג. לא משנה היכן אני נמצאת, כל האנשים שאני פוגשת אנשים מהממים, עם כוח עם רצון ועם הסתכלות הלאה. אני מלאת אופטימיות, אנחנו נצליח לצאת מזה לטוב, ושכולם כבר יחזרו".

יפעת סרוק

20

8.3.2024 ˆ ידיעות השרון