לאשה: הנדל"ניסטיות

בוכה ורוצה את אמא, "אני ואם הבית מחבקת אותי אבל אני ואומרת שהיא פה. רק בת שבע ולא משנה לי אם היא טובה או לא, אני רוצה את אמא שלי"

כשהייתי ילדה". † על איזו עבירה הוא היה במאסר? "אני לא יודעת. זו שאלה שאני צרי ־ כה לחקור".

אבא נורמטיבי. הוא עשה חיים קשים לאמא, היו אלכוהול ובגידות, היה נכנס ויוצא מבתי כלא. לא היה לנו כסף. היא לא עבדה ולא הייתה עצ ־ מאית ולא היה לה איך לפרנס אותנו. היא התחתנה עם גבר שהייתה תלויה בו לחלוטין, וגם אחר כך, כשהיו לה בני זוג, תמיד היא הייתה צריכה שגבר ידאג לה. "אחרי שאמא שלי ובן זוגה התג ־

ברגעים מסוימים היה האב המקום הבטוח היחיד שלה, למרות שגם הוא לא יכול היה להיות שם באמת בשבילה. "פעם ברחתי מהפנימייה והגעתי אליו. הוא גר לא רחוק מאמא שלי אחרי שהוא השתחרר. הוא קנה לי ממתקים והחזיר אותי לפנימייה באוטובוס. היה בו רוך. הוא אהב אותי. גם אמא אהבה אותי, אבל הרגשתי שהיא זו ששמה אותי בפנימייה, לא הוא". †† כעסת עליה? "הרבה שנים הרגשתי שאני לא הייתי בסדר, שאולי בגלל משהו שעשיתי שמו אותי בפנימייה. זו אחת הסיבות שבגללן הפכתי לילדה כזו טובה, שעושה את מה שאומרים לה. כיום אני לא יכולה לכעוס עליה, על אישה ששברו אותה. אני יכולה להבין אותה, היא ניסתה לעשות מה שהיא יכולה בכלים שהיו לה. זה היה דור אחר, תרבות אחרת". †† דיברת עם האחים שלך על מה שעבר עלייך? "בהתחלה היה בי כאב, האחים שלי היו בבית, למה אני לא שם? כשהייתי בת תשע, אמא שלי נכנסה להיריון ממישהו, ויש לי אחות . היא המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל בחיים. באחת 38 קטנה, היום בת השיחות שהיו לנו אמרתי לה שכיף לה שהיה לה את אמא שלי שדאגה לה ושהייתה להם אידיליה משפחתית. היא אמרה לי, 'את לא מבינה איך ניצלת'. היא סיפרה שהיו ימים שלא היה אוכל בבית, ימים שאף אחד לא היה בא לאסוף אותה מבית הספר. כשאני הייתי מגיעה הביתה מהפנימייה, תמיד היו אוכל ועוגות". אהבה ראשונה . "אומרים שהיה אפשר 21 אמה נפטרה מסרטן כששבו הייתה בת להציל אותה, אבל הכול היה כבד עליה. היא התעייפה מהחיים. אפילו לא היה לנו זמן להיפרד כמו שצריך, דקה וחצי לפני שהיא נפטרה היא גילתה לי שהיא חולה". עכשיו היא מגלה חמלה כלפי האישה שלא הכירה. "אני מבינה כמה היא סבלה. היא רצתה להיות אחות, חלמה על חיים אחרים". כשסיימה כיתה ו', עברה שבו מפנימיית מל"י לקיבוץ הדתי עין צורים, כתלמידת חוץ. "זה מקום מקסים עם הרבה דשא ומרחבים. היינו ילדים שעושים הכול ביחד: לומדים, עובדים, אוכלים, ישנים", 40-30 היא אומרת, "כמו בפנימייה, אבל עצמאים יותר". בסיום התיכון התגייסה לצבא ושירתה בקריה. אחרי הצבא התחתנה . "הוא 24 כבר הייתה אמא לבן, כיום בן 22 עם בן זוגה הראשון, ובגיל הלב שלי, האוזן הקשבת, הוא יודע עליי הכול. אין בעולם מישהו שיודע את הסיפור שלי כמו הילד הזה". ", היא מספרת. "הוא היה מבוגר 17 "הכרתי את בעלי כשהייתי בת ממני בעשר שנים, בחור מדהים, מצטיין דיקן. אבל הוא ואני לא דיברנו באותה שפה, לא יכולתי לתת לו את מה שהוא היה צריך, את האהבה , עם פעוט בן חצי שנה, היא עזבה. "לא היה לי 23 שהוא זקוק לה. בגיל כלום", היא נזכרת. "עברתי לגור עם הגדול אצל אבא שלי, שעבר גמילה והפך להיות אדם אחר. ידעתי דבר אחד: אף אחד לא יגיד לי איך לחיות. אני חיה רק למעני ועושה רק מה שעושה לי טוב". †† ומה עשה לך טוב? "להגשים את חלום הילדות ולהיות אדריכלית". היא נרשמה ללימודי אדריכלות במכללת רופין, ליום לימודים שה ־ תחיל בשמונה בבוקר, הסתיים בשש בערב ונמשך עם הכנת עבודות בלילה בבית. "הבן שלי היה הרבה עם אבא שלו ועם אבא שלי. היו תקופות שהייתי מושיטה אליו ידיים והוא לא רצה לבוא. זה היה קשה, ימים של דמעות, אבל ניסיתי לנתק כל רגש, ומי כמוני יודעת לעשות

רשו, שלחו את שלושתנו לפנימייה. אני חושבת שהיא האמינה שכשהיא תסתדר, היא תחזיר אותנו הביתה. אחי, שגדול ממני בשנתיים, עזב את הפנימייה מיוזמתו וחזר, גם האח הקטן, אבל אני הייתי ילדה טובה. מה שאמרו לי עשיתי". †† לא ביקשת לחזור הביתה? "לא חשבתי שאפשר לבקש, שיש בכלל אופציה כזו. אמא לא אמרה לי לחזור, ולא חשבתי שאני יכולה להגיד שאני רוצה לבוא. בניתי לע ־ צמי עולם ורוד, כי הייתי צריכה לשרוד את הדבר הזה. הכול לכאורה היה רגיל, אפילו כיף ונעים, לעומת הבית שגדלתי בו. בפנימייה היו לי אוכל חם, מיטה נקייה, בגדים, חוגים וחברות. את לא חושבת אם טוב לך או רע לך, את לא מבינה שאת ילדה נטושה באירוע הזה, אבל את תמיד מרגישה שמשהו חסר. אין לך בית אמיתי ואין לך שורשים. את לא יודעת להיות שייכת". אבל דווקא עם האב נוצר חיבור עמוק. "מצאנו אחד את השנייה", היא אומרת. "הוא היה בכלא, אני בפנימייה, היינו שתי נשמות אבודות. הרגשתי ששנינו נמצאים באותה נקודה, באותו מצב. הייתי כותבת לו מכתבים והוא היה כותב בחזרה. נסעתי לבקר אותו, אין כלא שלא הכרתי

הדירה שעיצבה ליוני רואה

צילום: שי אפשטיין

הדירה שעיצבה לעדי הימלבלוי

צילום: עודד סמדר