לאשה: הנדל"ניסטיות

זה היה ביתי

סמנכ״לית קשרי אפרת אמסלם צור מהיישוב אירוס, , נשואה ואמא לשלושה 43 לקוחות בחברת אלמוג, בת בבית חם, אוהב בבת ים בדירת ארבעה חדרים, "גדלתי ומלא בזיכרונות ילדות טובים ומשמעותיים. הכרנו את כל השכנים, גם מהבניינים הסמוכים, והתחושה הייתה של שבט אחד גדול, משפחה מורחבת שבה חיים זה לצד זה. אם שכחתי מפתח או כשאמא איחרה מהעבודה, תמיד הייתה שכנה שהיוותה עבורי בית שני, שלישי ואפילו רביעי. סירים עם מטעמים מיוחדים עברו בין הקומות, ודלתות היו פתוחות כמעט תמיד.

בדירה הזו גדלנו אני ואחי הגדול, חדר מול חדר, והכול נעשה יחד. חלקנו חפצים, חוויות וזמן משותף. "אחר הצהריים, בחופשות, בחגים ובשבתות, היינו כל ילדי השכנים נפגשים ברחבת החניה שבין הבניינים והופכים לחבורה אחת גדולה. לא היו טלפונים ניידים, והזמן התמלא במש ־ חקי חברה, שיחות ויצירתיות". אני גרה בבית פרטי ביישוב "היום

רוצה לתת לילדיי תחושת קהילתיות

הסמוך לנס ציונה. כאן השכנות פחות יומיומית, אבל אירוס, ועד היישוב פועל ליצירת קהילתיות ומפגשים. אני מנסה להעביר לילדיי את החשיבות של הביחד, של קהילה ושל נו ־ כחות אנושית מעבר למסכים. זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות שבגללן בחרנו לבנות כאן את ביתנו, כדי לאפשר לילדינו ילדות דומה, עד כמה שניתן, לזו שגדלנו בה".

צילום: יניר סלע

מנהלת שיווק אורטל הרוש מקריית ביאליק, , נשואה ואמא לשלושה 42 ומכירות בקבוצת שובל, בת בקריית שמונה, בדירת ארבעה "גדלתי כילדה בכורה עם עוד שלושה אחים. חדרים, הילדות שלי הייתה אחת התקופות המתוחות ביותר שידעה העיר. מציאות של מלחמה כמעט בלתי פוסקת – קטיושות, אזעקות ומקלטים. אבל יותר מהפחד, אני זוכרת את הביחד. כל השכנים היו מתאספים לא ־ רוחות בוקר, צהריים וערב. דלתות פתוחות, ילדים שעוברים מבית לבית, צחוק, רעש וחיים. "הייתה לנו ילדות מנצחת. גדלנו המון ילדים יחד, בכל בית היה מקום, בכל לב הייתה אחריות על כולם". אני גרה בקריית ביאליק בשכונת אפק, בדירת "היום לכל ילד יש חדר משלו, אבל הילדות שלהם חמישה חדרים. נראית אחרת. פחות דלתות פתוחות ויותר מסכים סגורים. ילדים גדלים עם טלפונים ביד, סוני בחדר ומחשב במקום חצר. הקשרים אחרים, המפגשים קצרים יותר, והעולם מר ־ גיש קרוב דרך מסך אבל לפעמים רחוק בלב. זו לא בהכרח ילדות פחות טובה, היא פשוט שונה. יותר טכנולוגיה, פחות רחוב. יותר ידע, פחות זמן להיות ביחד באמת. ועדיין קיים פחד מטילים ומלחמות, ותפקידנו הוא ללמד את הילדים שלנו אנושיות בתוך הטכנולוגיה, הקשבה, ויסות רגשי, יצירתיות וחיבור אמיתי".

הייתה לנו ילדות מנצחת

צילום: ענת קזולה

70