לאשה

לכל אדם יש סיפור

במשך שנים הדחקתי את הרצון שלי בזוגיות דבורה שהתעופפה במכוניתה הובילה לתאונת דרכים שבה הפכה למשותקת ברגליים ובידיים. היום היא יועצת אסנת יחזקאל־להט מינית ונשואה לאדם ללא מוגבלות: "כבר בתחילת הקשר הבהרתי לו שלא יהיו לי ילדים"

צילום: דני גולן | צפורה רומן כשאבי היה שם בשליחות מטעם "נולדתי בזמביה חברה בריטית. כשהייתי בת שלוש חזרנו ארצה - ההורים, שני אחיי הגדולים ואחותי התאומה. מגיל שמונה אני גרה בחיפה, העיר שאני קשורה אליה בטבורי. הגעתי אליה כילדה ללא כל מוגבלות ונשארתי בה גם כאישה פלוס אחוזי נכות, כפי שאני כיום, על אף 100 עם העובדה שזו עיר בלתי נגישה בעליל. היו לי ילדות ונעורים נורמטיביים לחלוטין. בצבא שירתתי ביחידה לפיתוח תוכנות ללימוד ערבית והדרכתי בבתי ספר איך להשתמש בתוכ־ נות. בדרך כלל נסעתי ליעדים בתחבורה ציבורית, אבל אחרי כשנה בצבא באיזשהו יום לקחתי את המכונית המשפחתית. תוך כדי נהיגה נכנסה דבורה לרכב. מההפתעה, סטיתי מהדרך ונכנסתי במשאית אשפה שבאה מהכיוון הנגדי. נשברו לי חוליות בצוואר והשתתקתי בארבע גפיים. הייתי מאושפזת כשנה בתל־השומר, עם סיבוכים בריאותיים שכמעט הביאו למותי. אני מניחה שאמרו לי כבר בהתחלה מה מצבי, אבל הבנתי את המצב לאשורו רק בפעם הראשונה כשישבתי בכיסא גלגלים, כחצי שנה אחרי התאונה. המשפחה שלי עברה לתל־השומר כדי להיות איתי. כשיצאתי מהשיקום "אם תציעי לגבר ממוצע להיות בן זוג של אישה עם מוגבלות הוא יראה את המוגבלות ולא את האישה, אף על פי שהמוגבלות מעשירה את הקשר" לא חזרתי לבית ההורים, שאינו נגיש. במימון משרד הבי־ שעות ביממה. 24 טחון קניתי דירה ויש לי מלווה צמודה לאדם עם מוגבלות היא ההתמודדות האמיתית ביציאה מהחממה של בית החולים למרחב הציבורי. המו־ גבלות נוצרת עקב מצב פיזי נתון, אבל גם עקב המפגש עם הסביבה שאינה נגישה ועם הסביבה האנושית שלא מבינה את צרכינו הייחודיים.

ההתמודדות שלי בשנה הראשונה הייתה עם הצורך בעזרה, כי אני משותקת גם בידיים, ועם הצורך לפתח שגרת חיים חדשה. בהתחלה התמקדתי בשיקום הפיזי. לפני התאונה הזהות שלי התבססה בעיקר על יכולותיי האינטלקטואליות והגוף היה משני, ואחריה העיסוק בגוף היה העיקרי. אבל בשלב מסוים הבנתי שכל אדם הוא "כשהייתי ברכב בזמן אזעקות ביקשתי מהמלווה שנוהגת עבורי שתצא ותשתטח לפי ההוראות ואני נשארתי ברכב, מקווה לטוב" מכלול ושאני לא רק הגוף שלי, והתחלתי ללמוד. תואר ראשון עשיתי בלשון עברית, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. אחר כך למדתי חינוך מיני והנ־ חיית קבוצות בתחום מיניות האדם, בארגון 'דלת פתוחה', ובהמשך – סיימתי תואר שני בריפוי בעיסוק ולימודי תעודה בתחומים שונים שבהם אני עוסקת היום. בנוסף, השתתפתי בתוכניות מנהיגות, כדי לקבל כלים וידע בפעילות לשינוי חברתי. אחד הדברים החשובים לי הוא העיסוק שלי בייעוץ מיני לנשים עם מוגבלות. במסגרת המרפאה בתל־השומר אני מייעצת לנשים איך להתמודד עם האתגרים שיש להן לגבי מיניותן. התפיסה הרווחת לגבי אנשים עם מוגבלות היא שהם נעדרי מיניות. לגבי נשים, התפיסה היא שאינן ראויות דיין כדי להיות בנות זוג, במיוחד לגברים ללא מוגבלות. כלומר, אם תציעי לגבר ממוצע להיות בן זוג של אישה ללא מוגבלות או עם מוגבלות הוא יראה את המוגבלות ולא את האישה אף על פי שהמוגבלות – כמו כל חוויית חיים מאתגרת - מעשירה את הקשר. גבר שצעיר ממני בשנה, ללא מוגבלות, את מאיר, שנה. לפני 12 ואנחנו נשואים 38 הכרתי כשהייתי בת שהכרתי אותו, לא האמנתי באמרה 'לכל סיר יש מכסה'. במשך שנים הדחקתי את הרצון שלי בזוגיות, מתוך הש־ למה לא מודעת של התפיסה שאני פחות ראויה. ואז,

צילום: אלבום פרטי צילום: כתום צלמים

"חשבתי שלא ארצה להתחתן". בחתונתה

"לא הייתי מחליפה את חיי". בנעוריה, לפני התאונה

30

9.12.2024