עמק 03.11.23

הרב של גבעת אלה השתתף בזיהוי חללי צה"ל ואזרחים: "המראות

ואחר כך ראיתי את המראות הקשים. ראיתי כמויות של משאיות קירור, של כל מיני חברות שביום יום מובילות מזון, הובילו מאות רבות של חללים". איזה זוועות ראית שם? "יש דממת מוות במקום, חרדת קודש. אנחנו נתקלנו במראות לא פשוטים מדי פעם. הגופות היו מכוסות אבל לצוד רך הזיהוי חושפים אותם בחדרי הזיהוי. אנשי הזיהוי המקצועיים עושים את הפעילות הזו ואנחנו מסייעים בידם. התפקיד שלנו כלל שני שלבים: השלב הראשון היה זיהוי החללים שהתבצע בתחנת ריכוז החללים והשלב השני בתד חנה אחרת שבה מתבצע הליקוט. אחרי שחייל מזוהה הוא נשלף ואחר כך כשד מגיע זיהוי, אם באמצעות די.אנ.איי או טביעת אצבע, מוציאים את אותו חלל. העבודה נעשית בחרדת קודש. יש עשד רות אנשים שמתרוצצים, עבודה קדחתד נית ומאוד פעילה". איך אתה מסביר שבן אדם יכול להגיע לעשות דבר נוראי כזה כמו מה שעשו מחבלי החמאס? "אני לא חושב שבן אדם יכול לעשות דבר כזה. ככל שמתפרסמים הדברים אנחנו מבינים שזה לא משהו שבן אנוש מסוגל לדמיין אפילו. בגלל זה כל כך קשה. נתקלתי בעבר באנשים מתים וקד ברתי אנשים, אבל זה שונה לגמרי. שום דבר לא יכול להכין אותך לדבר כזה". אסור לשקוע מה שנתן לגלדציילר את הכוח להמד שיך היה האמונה החזקה והשיחות שערכו הוא וחבריו לצוות. "במלחמה הזאת שאני מגויס לכאורה לכבוד המת, מה שמניע אותי ונותן לי את הכוח אלו היסודות האיתנים של האמונה והמסורת היהודית ולא רק כבוד המת אלא גם כבוד החי: כל משפחה שאנחנו מצליחים לאתר ולד זהות את אותו חלל, אני בטוח שזו רפואה למשפחה שמצליחה להביא אותו לקבר ישראל ולמצוא מעט תנחומים אחרי אי הוודאות שעברו כשהיו תלויים בין שמיים לארץ". היו לך רגעי שבירה? "היו רגעים שהיינו צריכים לתת מנוחה מעט לעצמנו, אבל מה שעזר לנו מאוד זו הקבוצה, היינו צוות של שבעה אנשים וכל הזמן היינו בקשר עין, מסתכלים אחד על השני. אם מישהו חש שבירה, אז ההמלצות של אנשי המקצוע היו לא לתת לו לשבת לשקוע אלא שימשיך להיות פעיל בדברים אחרים. זה מאוד עזר". אתם מדברים ביניכם? "גם מדברים בינינו וגם הייתה לנו שיחת קב"ן לפני ואחרי פעילות. גם אם בבוקר לא היינו 5 סיימנו פעילות ב הולכים לישון לפני שיושבים במעגל של שיח עם אנשי מקצוע. כל אחד מספר מה היה קשה לו ואיך הוא התגבר. מקבלים בעיקר חיזוק אחד מהשני ומהקבוצה. הכל צף מחדש".

ד � (איקה) גל יוסף יצחק ה ב בר ציילר, שליח חב"ד בגבעת אלה, גויס למילואים שלושה ימים לאחר תחילת המלחמה, למלאכת הקודש של זיהוי מאות החללים, חיילי צה"ל שנפלו בקרב והאזרחים תושבי העוטף שנטבחו על ידי מחבלי החמאס בשבת שמחת תורה באוקטובר. עכשיו הוא מספר על 7 ה הזוועות שראה במחנה זיהוי הגופות, על רגעי השבירה ועל השליחות שלו לשמח

שלושה ימים אחרי השבת השחורה הרב יוסף יצחק (איקה) גלדציילר גויס למילואים במטרה לסייע במלאכת הקודש של זיהוי גופותיהם של מאות ‰ חיילים ואזרחים במחנה 'שורה' עכשיו הוא מדבר על מראות הזוועה, על המשפחות שהמתינו לתוצאות, על ההתמודדות הנפשית, על ההחלטה לא לסרב לזהות גופות של מחבלים ועל "נהרגו ‰ האור שבתוך כל החושך הזה לנו הרבה אנשים אז כל ילד חדש שנולד הוא רפואה לכל העם היהודי" דניאל דדון // צילום: אלעד גרשגורן והריחות שחוויתי לא עוזבים אותי"

אנשים בתוך רגעי הכאב. בשבוע שעבר הוא ארגן חגיגת בר מצד ווה לאחד מילדי היישוב והשבוע הגיע כמוהל למול את בנו של הרב מנדי שמולביץ מכפר יחזקאל. "הציווי שלנו כעם היהודי לקום מן האפר ולהתרומם מהד שכול מתבטא בשמחות הקטנות שאנחנו חוגגים - בר מצווה או ברית

מדינה במלחמה

מילה. אנחנו צריכים להמשיך. נהרגו לנו הרבה אנשים אז כל ילד חדש שנולד הוא רפואה לכל העם היהודי וכל שמחה היא ריפוי לכל האומה כולה". דממת מוות הרב גלדציילר, יליד עפולה, מתגורר שנה ומשמש שליח חב"ד 18 בגבעת אלה ביישוב. בנוסף הוא מוהל במקצועו, סופר סת"ם ומעביר הרצאות לתלמידים בבתי ספר בנושאים הקשורים למורשת ישראל בדרך חווייתית. "אנחנו נותנים שירות לקהילה בזמני משבר, בזמני שמחה, בר מצוות, אירוח ומה שצריך כל מיני דברים על מנת ליצור גשר וחיבור לקהילה". שלושה ימים לאחר שפרצה המלחד מה גויס גלדציילר למילואים במחלקת אנו"ח (איסוף נתונים וחללים) בגדוד של חיל פיקוד העורף במטרה 5703 לתת יד ולסייע במלאכת זיהוי החללים. בשבוע הראשון של המלחמה הוא שובץ במחנה שורה ברמלה, במערכת זיהוי ומיון החללים ובשבוע השני היה בדרום במחנה שדה תימן ועזר בזיהוי גופות המחבלים. "אחרי עבודה של כמה לילות שמחנו להתבשר שבין הגופות של המחד בלים היו מספר חללים ישראלים". הוא אומר בהקלה. כל משמרת של זיהוי חללים נמשכה ל � שעות והעבודה בשטח, מספר ג 488 דציילר, קשה מנשוא. "זו עבודה קשה פיזית וגם נפשית. אנחנו עשינו משמד רות לילה. הדבר הראשון שתפס אותי בכניסה למתחם היו המשפחות; אוהל משפחות בכניסה שיושבות עטופות בשד מיכות וממתינות לתוצאות של הזיהוי. זו הייתה בשבילי זריקת אדרנלין הכי גדולה שעזרה לי לעבוד קשה באותם תנאים. הדבר השני שפגשתי בכניסה למתחם היה הריח הכבד שהתפשט שם

16

3.11.2023 ˆ ידיעות העמק