אשקלון 13.10.23

עשרות גופות בחדר הקירור ומאות פצועי ירי אחרי שהיה נצור במושב נתיב העשרה חזר ד"ר רון לובל לעבודה במערך החירום בבית החולים ברזילי וגילה את מימדי האסון: "זה היה מגה אירוע"

שוטר: "במשמרת יש חברויות, עבודה משותפת, קשרים אמיתיים של שנים רבות. היינו משפחה אחת קטנה"

מדינה במלחמה

משטרת שדרות. איזה יום צילום: גדי קבלו | עצוב

ממתינים להגעת הפצועים. "כל אחד יודע מה תפקידו" צילומים באדיבות ברזילי |

הצוותים הרפואיים

היו מונחות בערימות עד שהגיא עו משאיות קירור והובילו אותן

מסובכים לפריצה", הוא מספר. "גם הממ"ד לא ננעל

התחנה סנ"צ דביר ארובס, רבש"צ שדרות רונן גבאי וקצין נוסף ופתחו בירי מטווח קצר על חוליית המחבלים. גבאי ניסה לחלץ תחת אש שוטר שנפצע קשה ונפצע בכתפו. 20 הקרב לשחרור התחנה נמשך כ שעות. אט-אט חלחלה ההבנה כי כל השוטרים במשמרת נהרגו ונותרו במבא נה רק מחבלים. כשסנ"צ ארובס הבין כי אפסו הסיכויים להציל את חיי השוטרים שלו הוא קיבל החלטה יוצאת דופן: לסיים את האירוע גם במחיר של השמדת התחא נה. "אנחנו הורסים את התחנה חלק-חלק משום שהיא ממולכדת וכוחותינו לא יכוא לים להיכנס", הסבירו גורמים במשטרה. לצורך המשימה הובאו כלים כבדים ביניהם דחפור וטנק צה"לי במידה ויהיה צורך לירות פגזים על המבנה. כשהדחפור התחיל בהריסה נפתחו חילופי אש כבדים במקום והתחנה עלתה באש. בשלב מסוים התעורר חשש כי המחבל האחרון שהתבצר במקום הצליח להימלט והתושבים נקראו שוב להסתגר בבתים ולנעול את הדלתות. רק בשעה ארבע לפנות בוקר הוכרז על סיום האירוע הקשה ביותר שידע המחוז הדרומי. "משמרת שלמה נמחקה", אמר גורם במשטרה. "במשמרת יש חברויות, עבודה משותפת, קשרים אמיתיים של שנים רבות, היינו ממש משפחה אחת קטנה. חוץ מהשוטרים שהיו במשמרת נהרגו שוא טרים רבים שהגיעו כדי לסייע להם בקרב עם המחבלים. השוטרים נלחמו באומץ רב לכן התחושות קשות מאוד. ייקח עוד הרבה זמן לשקם את התחנה". ראש העירייה אלון דוידי אמר: "מדובר באירוע קשה לעיר כולה. זה עצוב לראות כך את המבנה. נעמיד את התחנה מחדש וננציח את השוטרים ואת גבורתם". ¿

שמוליק חדד

לבתי העלמין". גם הפצועים הגיעו באמבולנסים בשיירות ורחבת המיון התמלאה במאות הורים מוא דאגים שחיפשו את יקיריהם שהקשר איתם אבד. "אנחנו עורכים הרבה תרגילים שמדא מים אירועים רבי נפגעים", אומר ד"ר לובל. "אנחנו הכי מיומנים בארץ בתחום ומגיעים ללמוד מאיתנו צוותים רפואיים במחו"ל. האירוע הכי גדול שלנו לפני המלחמה כלל ל � נפגעים. רק ביומיים הראשונים של ה 67 נפגעים, חלקם היו ללא רוח 200 חימה הגיעו חיים. זה מעבר להגדרה של אירוע רב נפגא עים, זה מגה אירוע והתמודדנו איתו בצורה טכנית טובה מאוד". לבית החולים יש רשת קריאה במיוחד אנשי 400 לאירועים יוצאי דופן כאלה: "כ צוות הגיעו במהירות האפשרית וכל אחד ידע במדויק היכן המיקום שלו ומה עליו לעשות", אומר ד"ר לובל. "בשבועות האחרונים התכוא ננתי לניהול תרגיל מלחמה עם מאה נפגעים מ � אורחים מחו"ל אבל התרחיש ב 300 בפני ציאות היה גדול יותר". בברזילי הורגלו לטפל בפציעות כתוצאה מירי טילים, אך בשבוע האחרון הם התמודדו עם מצבים מורכבים יותר. "הגיעו המון פצועי ירי מאזור העוטף וחדרי הניתוח שלנו היו בתא פוסה מלאה", הוא אומר. "אנחנו מקבלים גם לא מעט נפגעים מאש כוחותינו לצערי הרב". ד"ר לובל מקווה כי מהאסון הנורא תצא לפחות בשורה אחת חיובית ושרי הממשלה יפעלו להגדלת התקציבים והתקנים של המרכז הרפואי הגדול בדרום. עכשיו הוא מתכונן לימים הקשים שעוד יגיעו. "מצפה לנו מערכה לא פשוטה ואנחנו צריכים להיות ערוכים באופן הטוב ביותר", הוא אומר. ¿

מבפנים. התפילות שלנו נענו כנראה כי המא חבלים לא ניסו אפילו להיכנס ופסחו עלינו". שעות צה"ל הצליח להשיג שליטה 12 אחרי על היישוב והתושבים נקראו לצאת מהבתים. "בשלב הזה עדיין פחדנו לצאת מחשש שהא מחבלים התחזו לחיילים", מספר ד"ר לובל. "ביקשנו מהם להגיע למקום ממנו נוכל לראות אותם. דיברנו איתם דרך החלון וכא שהבנו שאלה חיילים פתחנו את הדלת בדחיא לו ורחימו". בלילה היתה להם שמירה צמודה והם ישנו קצת יותר טוב: "הבית שלנו הוא האחרון במושב ליד החומה מול עזה. החיילים שכבו שם במארב כל הלילה והרגשנו יותר בטוחים. למחרת בבוקר איפשרו לנו לצאת מהמושב תחת ליווי ושמירה". לפני שהוא יצא לעבודה התעדכן ד"ר לובל באירועי הלילה הקשה. "קיבלתי מבית החוא נרצחים אצלנו במושב 17 לים דיווחים על ושלושה נעדרים", הוא אומר. "זה אסון נורא שאי אפשר לתאר את מימדיו. אנחנו עדיין לא תופסים את מה שקרה ואת גודל השבר. היינו באשליה מסוימת של ביטחון שהתנפצה לנו בלילה אחד. אנחנו קהילה חזקה ומגובשת ואני מניח שתושבים שבתיהם לא הופצצו יחא זרו בקרוב. אנחנו נחזור לנתיב העשרה, נלקק את הפצעים ונשקם את הקהילה. אין לנו לאן השנים האחרונות. 31 ללכת, זה הבית שלנו ב עבורנו אין תחליף לאיכות החיים וללכידות של הקהילה, זה משהו שלא מוותרים עליו". החזרה לעבודה הייתה אינטנסיבית במיוחד.

מנהל מערך החירום בבית החולים ברזילי באשקלון, ד"ר רון לובל ), הוא אחד האנשים הנחוצים 73(

ביותר בימי חירום ומלחמה. ביום שבת האחא רון היה ד"ר לובל בצד שזקוק לעזרה ולא בצד שמעניק סיוע ומציל חיים. לובל ורעייתו היו נצורים במשך שעות בביתם במושב נתיב העשרה אליו חדרו מחבלים שרצחו עשרות תושבים והרסו את בתיהם. מאז שחולץ עובד ד"ר לובל במשמרות רצופות כדי להעניק סיוע לפצועי המלחמה. "נלקק את הפצעים ונשתקם" כמו אלפי תושבי העוטף התעורר ד"ר לובל ביום שבת בבוקר להתרעת צבע אדום. "האוזן שלנו מיומנת היטב ומבדילה בין יציאות של קסאמים, גראדים, פצ"מרים וירי של צה"ל", הוא מספר. "אבל הקול שנשמע בשבע בבוקר היה חדש ולא מוכר. אלה היו קולות ירי של נשק קל שלא שמענו בעבר. בשלב מסוים קיבלנו התראה על חדירת מחבלים והוראה להיכנס לממ"דים ולדרוך את הנשק כי הם מסתובבים במושב. לאחר מכן היו הפסקות חשמל ומים ונשארנו כלואים בממ"ד עם רשת אינטרנט מקרטעת מבלי יכולת ליצור קשר עם העולם החיצון. מדי פעם הצלחנו לקבל ידיעות על השכן שנורה למוות לעיני ילדיו ועל חברי קיבוץ נוספים שנהרגו בזה אחר זה".

"איך שהגעתי לבית החולים גיליא תי את גודל האסון ביישובים וברמה הלאומית", הוא אומר. "בחדר הקירור א � גופות, רובן לא מזוהות, כש 60 היו גופות. הן 12 פשר לאכלס מקסימום

כשהמחבלים התקרבו לביתם שמרו ד"ר לובל, רעייתו ובתו על דממה ונא שאו תפילה בלב שהם לא יפרצו את הדלת ויכנסו פנימה. "בבית שלנו יש הרבה דלתות והמון חלונות שאינם

5

ד"ר רון לובל

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 13.10.2023