אשקלון 13.10.23

ההרס במושב פריגן

משפחת שרון. "חלמתי לגור במקום פסטורלי | " ליד ההורים ואחותי צילום: פרטי

"בית החלומות שלי הפך לסיוט" משפחת שרון עזבה את יבנה כדי לגור בעוטף עזה במשך שנתיים בנו חבר המועצה רם שרון ורעייתו אפרת את ביתם החדש במושב פריגן ‰ ביום שבת הם פונו מהיישוב אחרי שעות של חרדה ונותרו ללא קורת גג ‰ אפרת: "אני מרגישה תלושה ומנותקת, בלי בית ובלי עוגן"

וביקשתי ממנו שיגייס את הצבא כדי שיגיע אלינו. במקביל הייתי בקשר עם אחותי שנכנסה לממ"ד עם שלושת ילדיה. בעלה והבן הבכור שהוא חייל משוחרר נשארו מחוץ לממ"ד כדי לנסות לבלום את המחבלים. זה לא עזר, חמישה מחבי לים נכנסו לתוך הבית והם ניהלו מולם קרב יריות. בשלב מסוים המחבלים ניסו לפתוח את דלת הממ"ד שבו

נו מהצבא והורו לנו לצאת מהבית. נתנו לנו חמש דקות כדי להתארגן ולצאת. עזי בנו הכל. אבא שלי לא רצה להתפנות כי הוא דאג לבית ולשטחי החקלאות שלו, אבל צרחתי עליו כדי שהוא ייצא. הוא מעולם לא עזב את הבית אבל הפעם לא הייתה לו ברירה. נסענו במכונית הפרטית כשמאחורינו רכבי צבא משוריינים. הילדים שלנו אלון בן החמש וגפן בן

אלי לוי

מדינה במלחמה הניצולים

"ביום שני השבוע היינו אמורים לקבל את המפתחות לבית החדש שהקמנו במושב פריגן שבעוטף עזה. החלום שלי היה לגור קרוב להוריי ואחותי ובשביל זה מכרנו את הבית ביבנה ובעלי רם התפטר מתפקידו כחבר מועצה. בחודשיים האחרונים עברנו למושב והתגוי ררנו זמנית אצל הוריי כדי לעשות השלמות אחרונות בבית חלומותיי, אבל בשבת האחי רונה החלום הפך לחלום בלהות. בשש בבוקר החלה הזוועה כשמחבלים נכי נסו לביתה של אחותי שנמצא במרחק של מ' מהבית של הוריי. ידענו שזה רק 300 עניין של זמן עד שהם יגיעו אלינו והתחלי תי להתקשר לאנשי תקשורת ופוליטיקאים שאני מכירה. נוצר קשר עם ח"כ רן בן ברק "התמונות של המחבלים מסתובבים חופשי ויורים לכל עבר כשהגברים שלנו נלחמים בהם והילדים מתחבאים בארונות לא עוזבות אותי"

מאז החדירה הבן שלי אלון נמצא בחרדות וקופץ מכל רעש קטן. אפילו צלצול של שעון מקפיץ אותו. אני משתדלת לא לשדר לחץ ולהקרין ביטחון אבל הוא מבין שמשהו רע קורה. אני חושבת על הילדים שלי ושל אחוי תי ואני לא יודעת כמה פסיכולוגים וטיפוי לים הם יצטרכו והאם זה יעזור בכלל. אני לא מפסיקה לבכות, התמונות של המחבלים מסתובבים חופשי ביישוב ויורים לכל עבר כשהגברים שלנו נלחמים בהם והילדים שלנו מתחבאים בארונות לא עוזבות אותי. אני כל הזמן משחזרת את הלחשושים ביני ובין אחוי תי כשהמחבלים ירו על דלת הממ"ד שלה. אני מרגישה עכשיו תלושה ומנותקת, בלי בית משלי ובלי עוגן. אני לא יודעת איפה אשים את הראש בשבועות ובחודשים הקי רובים. הסיוט הזה לא נגמר ואני לא יודעת מתי ואם בכלל הוא ייגמר". ¿ "נסענו במכונית הפרטית כשמאחורינו רכבי צבא משוריינים. נסענו במשך שעה כשמסביב עדיין היו מחבלים"

הסתתרו אחותי והילדים. הבית אמנם נהרס אבל למרבה המזל הם לא הצליחו להיכנס לממ"ד. במשך חמש שעות היינו סגורים בבתים בלי חשמל כשבחוץ חברי כיתת הכוננות של המושב נלחמו עם אקדחים בלבד נגד המחבלים שהיו חמושים באר. פי.ג'י ובקלצ'ניקובים. "נתנו לנו חמש דקות לעזוב" במשך שנתיים אנחנו מתכננים את המעבר לבית החדש. היינו בקשר עם מהנדסים, קבי לנים ופועלים ערבים. כל כך שמחתי לקראת המעבר ליד ההורים שלי והכל התנפץ ברגע. י � התקשרו אל 14:55 ביום ראשון בשעה

החצי שנה היו על הידיים שלי ואני רעדתי כל הדרך. נסענו במשך שלוש שעות כשמסי ביב עדיין היו מחבלים בשטח. חזרנו ליבנה ועכשיו אנחנו מתארחים בבית ההורים של רם. אני לא מרגישה כרגע שאוכל לחזור לפריגן ולחנוך את הבית שלנו. אני לא יודעת אם אחרי המלי חמה ארגיש שוב בטוחה. הייתי מוכנה להי תמודד עם הקסאמים אבל עכשיו, כשאני יודעת שמחבלים יכולים להיכנס לבתים שלנו בכזאת קלות, זה כבר סרט אחר. בחי לומות הכי גרועים שלי לא חלמתי שזה יקרה. איך אני אוכל לשבת בנחת במרפסת ולראות את הילדים שלי משחקים בדשא? המושב הפסטורלי הפך למקום הכי מפחיד עבורנו.

6

13.10.2023 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום