ידיעות הנדל"ן 23.9.22

מבת ים לאילת: "יש פה שקט פנימי שאי אפשר להסביר"

) לוסקי 31 ) ודדי ( 31 , בעיצומו של משבר הקורונה, עזבו עדיאל ( 2020 בקיץ , את דירתם השכורה בבת ים והעתיקו 4 ולי־בר בת 6 ושתי בנותיהם - שי־לי בת

את חייהם הכי רחוק משם – לאילת. איך זה קרה?

"הסיפור שלנו משעשע", מספרת עדיאל, מורה לתנ"ך בתיכון העירוני, "מרגע שחרורו מה ־ צבא, דדי עבד במפעל אלומיניום, והגיע לשלב שנמאס לו מהטירוף של המרכז, מהפקקים, מהרעש. הוא לחץ שנעבור לאילת. הדחף להרחיק לאילת התחיל עוד כשהייתי בהיריון עם בתנו השנייה. מבחינתי, לא היה מצב להתרחק מהמשפחה שלי, שאליה אני קשורה בחבל דדי 2022 הטבור, ודחיתי אותו. ואז הגיע משבר הקורונה והכול נהיה קשה מאוד. בסוף מאי עשה את הצעד הראשון ורשם אותי דרך האינטרנט לגיוס מורים באילת, ומיד הוזמנתי לריאיון עבודה אצל מנהלת בית הספר. באותו היום בדיוק הסתיים החוזה שלנו על הדירה. הלכנו לראות דירה אחרת, אבל המחירים הגבוהים והקורונה היו כמו סימן משמיים. ערכתי ריאיון עבודה בזום, ופגשתי מנהלת מדהימה, חמה ואימהית. כבר באותה שיחה הבהרתי לה, שקשה לי להתנתק מהמשפחה, והיא ענתה: 'כשתצרכי חיבוק של אימא – אני פה'. זה משפט שאזכור לה כל החיים. היא שאלה מתי אני מתחילה לארוז, ואז נפל לי האסימון שאני עוברת לאילת".

צפת

גם המעבר, לדבריה, הת ־ נהל חלק: "כאילו ליוו אותי מלאכים. הבית, הע ־ בודה, השכנים שהגיעו עם עוגות – היום הם החברים הכי טובים שלי. בתקו ־ פה הראשונה למעבר דדי חתם בלשכת האבטלה, בהמשך הוא הגשים חלום והוציא רישיון לעסוק בתיווך, ועכשיו הוא פשוט פורח פה". איך נראים החיים באילת לעומת המרכז? "יש פה רוגע ושקט פני ־ מי שקשה להסביר. כשא ־ ני צריכה להגיע למקום מסוים בעיר, אני לא צריכה לתכנן את כל היום סביב זה – הכול נגיש וקרוב ויש זמן. גם האווירה חמה ותו ־ מכת. זה לא מרגיש לי עיר, אלא יותר קיבוץ - כולם מכירים את כולם, אין צפ ־ צופים בכביש. דדי פורח פה, וגם הבנות – כשהג ־ ענו, שי־לי בתנו הגדולה הרגישה בנופש מתמשך ואהבה את זה מאוד. הק ־ טנה לגמרי מחוברת. היא

כרמיאל

"העיר מובנית לקליטת ילדים קטנים". משפחת לוסקי

אוהבת את השקט שלה ועפה על אילת". היית ממליצה לאחרים להשתקע באילת?

"מאוד, ודווקא להורים לילדים קטנים. לעבור עם בני נוער זה קצת בעייתי, כי האפשרויות מוגבלות. העיר מובנית לקליטה של ילדים קטנים, העירייה מארגנת להם בחינם המון פעילויות – אומנים שווים, הפנינגים, אטרקציות, מתנפחים. זו הרגשה של זכייה. במרכז הכול עולה כסף ועמוס, ופה זה נטו שלנו. יש המון עשייה קהילתית, יש חשיבות לתרומה לאחר; הילדה שלי פתאום מודעת ורוצה לתרום, הילדים מכינים עוגות לניצולי שואה. יש זמן למעורבות קהילתית. גם מבחינת העבודה, גרתי בבת וים וגם עבדתי בה, והיה לוקח לי דקות. פה מדובר בדקות. 50 להגיע ממקום למקום בין חצי שעה ל־ "אני נשארת פה רק בגלל האנשים. אם חסר לי משהו באמצע הבישולים, אני שולחת הודעה בווטסאפ של הבניין, ותוך דקות זה נשלח אליי במעלית. בבת ים בכלל לא הכרתי את הש ־ כנים. אני עובדת בבית ספר מדהים, לאנשים תמיד אכפת ממך, מחבקים, מתעניינים. בגלל גיוס המורים ישנם בחדר המורים חבר'ה מכל הארץ, כך שכולם באותו מצב, אז עושים קידוש יחד ומזמינים זה את זה. הדבר היחיד שקשה פה, מבחינתי, זה הגעגועים למשפחה, אבל כל היתר מצוין". האם עדיין נכון היום לקרוא לאילת פריפריה? "בהגדרה אילת היא ה־פריפריה בגלל המיקום. היא עומדת בפני עצמה. אומנם העיר מציעה שפע בילויים ואטרקציות, יש מגוון סדנאות למבוגרים ויש תיאטרון מקומי, אבל כתושב אתה לא עושה את זה כל שבוע, אז לפעמים צריך לרענן, אבל בהחלט יש פה הרבה מאוד עשייה סביב צמצום פערים חברתיים".

10 9 | י ד י ע ו ת ה נ ד ל " ן | - יום שישי, כ" ז באלול תשפ"ב 23.09.22