ידיעות הנדל"ן

הדיור עלו בעשרות אחוזים, כך שלמ ־ עשה המדינה באה לברך ויצאה מקללת. במשך שנים סובל שוק הדיור מהיצע מצומצם, אשר ברובו נשען על מכרזי רשות מקרקעי ישראל. מעבר לעלויות שגולגלו למלאי בשוק החופשי על מנת לאזן את הפרויקטים, התוכנית גרעה מההיצע המצומצם מלכתחילה. בהיבט החברתי, התוכנית מנעה את ההתפ ־ תחות הטבעית של האוכלוסייה; אם בעבר זוג צעיר היה מתחיל עם דירה צנועה, בדרך כלל יד שנייה, ועם התב ־ ססותו היה משפר את מגוריו, בעקבות התוכנית נוצרה נורמה 'סטנדרטית' חדשה, שבה כל זוג צעיר מתחיל עם דירה חדשה בשכונה חדשה - מלאי שהיה שמור לאוכלוסייה המבוססת במקום להתמודד עם ‎ יותר בדרך כלל. המחסור בדיור בשיטה הוגנת של הק ־ צאה על־פי שיקולי צדק חברתי ובחי ־ נת מצבה של המשפחה, חולקו ההנחות בהגרלה, שאינה מבחינה בין משפחה עשירה לכזו שבאמת זקוקה לסיוע בדיור. עוד בעיה במתווה התוכניות הללו היא שהמדינה הופכת את הזוכים

בניגוד לכוונת המשורר. אם המדינה מחפשת פתרון אפקטיבי, היא צריכה להגדיל את היצע הקרקעות, מה שעשוי להביא לירידה כללית במחירים. השי ־ לוב של תוכניות מחיר מופחת יחד עם הגדלת היצע הקרקעות יוכל, להערכ ־ תי, לתרום תרומה משמעותית לטיפול במשבר הדיור". עו"ד בלה ברדה ברקת, מומחית להש ־ קעות נדל"ן, מעמיקה יותר בכל הקשור להיעדר קריטריונים מספקים: "תוכ ־ ניות, כמו מחיר למשתכן ודיור להש ־ כרה במחיר מפוקח, המעניקות הטבות משמעותיות למספר מצומצם של זוכים, מעוררות שאלות אתיות וכלכליות מו ־ רכבות. בזמן שמטרתן היא להקל על מצוקת הדיור, הן יוצרות למעשה אי־ שוויון בין אזרחים הזקוקים לפתרונות דיור. הסבסוד הניכר, הממומן מכספי משלמי המיסים, מופנה למספר קטן של מוטבים, בעוד רבים אחרים נותרים חלוקה לא הוגנת של משאבי ציבור

שיר טורם הספרי: "פרויקטים התעכבו ונמתחו שנים ארוכות, וחייבו את זוכים גם בשכ"ד וגם בתשומות בנייה, מה שלעיתים הפך את הזכייה ללא כדאית"

שמירה על עקרונות של שוויון והוג ־ נות. מדיניות דיור מקיפה צריכה לשלב פתרונות לטווח הקצר עם אסטרטגיות לטווח הארוך, ולאפשר לאזרחים רבים יותר להשתתף בשוק הנדל"ן, לא רק כשוכרים אלא גם כבעלים, תוך התמו ־ דדות עם שורש הבעיה של היצע דיור מוגבל ומחירים גבוהים". גם אירית הופר, בעלי חברת אינהאוס שיווק פרויקטים, יוצאת נגד ההגרלות: "תוכנית ההגרלות על גווניה השונים חטאה למטרה. התוכנית נולדה במת ־ כונת הנוכחית לפני כשבע שנים, מתוך הבנה כי מחירי הדיור אינם בהישג יד עבור אוכלוסיות רבות, אך בפועל מאז השקת התוכנית ועד היום מחירי

ללא מענה. זו דילמה מוסרית משמ ־ עותית, שכן היא מעלה שאלות לגבי הוגנות בחלוקת משאבים ציבוריים ועל האפקטיביות של מדיניות המתמקדת במתן הטבות גדולות למעטים במקום פתרונות רחבים יותר. הזכות לדיור היא זכות יסוד בסיסית, המעוגנת באמנות בינלאומיות ובתפיסות של צדק חברתי, והמדינה נושאת באחריות להבטיח נגי ־ שות לדיור הולם לכלל אזרחיה. אולם השיטה הנוכחית של הגרלות והטבות ספציפיות אינה מספקת פתרון מערכתי למשבר הדיור. נדרשת חשיבה מחודשת על אופן הקצאת המשאבים הציבוריים כדי להבטיח פתרונות דיור נגישים וברי השגה לציבור רחב יותר, תוך

107 | י ד י ע ו ת ה נ ד ל " ן | - יום שישי, כ"ד באלול תשפ"ד 27.09.24