אילת 25.04.25

נילי קרואני עם בנה, רס"ל (במיל') לידור יוסף קרואני ז"ל

"מחכה שתופיע בדלת עם החיוך"

נילי קרואני כותבת לבנה רס"ל (במיל') לידור יוסף קרואני של חיל ההנדסה שנפל בצפון רצועת 8163 ז"ל, לוחם בגדוד היה בנופלו 23 , בן 2023 בדצמבר 17 עזה ב־ "לידור יוסף בן אהוב שלי, 'האושר שלי', כך קראתי לך. הג־ עגוע, הכאב והצער על לכתך מאיתנו בטרם עת רק גדלים והולכים. אני לא מעכלת את הזמן שעבר, עדיין מחכה שתופיע בדלת עם החיוך הגדול והמדים המאובקים, או עם סתם בבגדים מלוכלכים מטיול בשטח או רכיבה על האופנוע שכה אהבת. כל כך מתגעגעת לחיבוק שלך, לעיניים הצוחקות ששואלות במבוכה כשאני מרעיפה עליך אהבה: 'אמא, על מה כל המהומה?'. כמה נהנתי לראות אותך משחק עם הלל ויהל שהתרפקו עליך, הדוד המגניב שלהם, באהבה והערצה רבה. תמיד 'חיזרתי' אחריך, חיכיתי שתגיע מעיסוקיך הרבים ואוכל לגנוב מעט 'זמן לידור', זמן כל כך יקר. כל כך נהניתי מהנסי־ עות הארוכות שלנו ביחד, כשאתה הנהג כמובן. אהבת לנהוג ואולי לא ממש סמכת על הנהיגה שלי... שומעים מוזיקה ומד־ ברים לפרקים. לידור שלי, השארת לנו זיכרונות, רגעים קסומים, סיפורים מרג־ שים, כמעט בכל יום אנחנו מגלים עליך עוד ועוד דברים חדשים. על החותם שהשארת בלבבות של כל כך הרבה אנשים במעשיך הפשוטים לכאורה והכל כך עצומים. על היכולת שלך לראות מעבר למילים את הצורך של האחר. לעודד, לתמוך ולהיות שם כשצריך, להעניק תחושה שעליך תמיד אפשר לסמוך. האהבה לארץ ישראל ולנופיה הקסומים זרמה בעורקיך, כבר מגיל צעיר לא פספסת אף הזדמנות לטייל לאורכה ולרוחבה, עם חברים, בעבודה ב'אל ארצי' עם בנות השירות, עם רחלי וגם לבדך על האופנוע, כובש את הרי אילת והערבה. אפילו בדרך למילואים גנבת עוד טבילה בגב 'ילק' לפני הכניסה לעזה.

התבלטת ביכולת המנהיגות וההובלה שלך, כמדריך בתנועת הנוער בני עקיבא, כמפקד בצבא וכחבר בצוות. בשקט ובענווה ובעיקר בעשייה השקטה שלך יכולת לראות ולתת לכל אחד את המקום שלו לצמוח לצידך. בן יקר שלי, לא ויתרת לעצמך ולא לאחרים, כשהייתה לך מטרה, הסתערת עליה בלי פחד או מורא, גם אם לפעמים הדרך הייתה לא פשוטה. 'חלומות נועדו להתגשם', כך אמרת וגם פעלת. למרות ששוחררת מהמילואים עקב אלרגיה חריפה (ואני כבר נשמתי לרווחה), התעקשת ולא ויתרת למפקדיך עד שגייסו אותך שוב. יצאת מתוך תחושת שליחות גדולה, מתוך אהבה לעם ישראל וההבנה שכולם צריכים לקחת חלק במלחמה הח־ שובה. אהוב שלי, בכל תחנה ותחנה שעברת בחייך הקצרים, יצרת קשרים, חיברת בין אנשים שונים, יש לך כל כך הרבה חב־ רים מכל המגזרים, כולם מרגישים אחים וממשיכים לפקוד את הבית שלנו, באים לתת חיבוק, תמיכה, לחזק ולהתחזק מאורך. ברגעים של צער, אני מזכירה לעצמי את הדרך שאתה בחרת בה, דרך של גבורה, התגברות על מכשולים ואתגרים, בחרת בחיים מלאים בעשייה משמעותית והתמקדות בטוב. החיוך הענק שלך והארת הפנים מלווים אותי כל היום, הם הצוואה הלא כתובה שלך והם שמחזקים אותי ונותנים לי השראה וכוח להמשיך. המורשת שהשארת לא דעכה, היא רק התעצמה. מבטיחה לצעוד לאורך להשתדל ליישם ולחנך לערכים שהיו 'נר לרגליך' והכל מתוך אהבה גדולה, שכן 'סוף מעשה באהבה תחילה'. אני מבקשת ממך שתבקש מריבונו של עולם שיקל עלינו קצת ושנזכה סוף סוף לאחדות בעם ישראל, וכל השאר, מאמינה שי־ בוא. אוהבת ומתגעגעת עד אין קץ, אמא".

"לידור שלי, השארת לנו

זיכרונות, רגעים קסומים, סיפורים מרגשים, כמעט בכל יום אנחנו מגלים עליך עוד ועוד דברים חדשים"

ידיעות אילת ˆ 25.4.2025 23