ידיעות אחרונות 7 ימים

שובה של אנג ' ל שרה אנג'ל ניצלה מהתקף לב, הפכה לסבתא - ולא שוכחת את הימים שבהם הייתה מלכת העולם התחתון אתי אברמוב

החטא הסודי שלי בלילה חילונים גמורים, בבוקר חרדים אדוקים: החיים הכפולים של "האנוסים" שמואל מוניץ

עד הכדור האחרון כך מתדלקת המלחמה באיראן את השוק השחור של תרופות

המרשם בישראל גיא אסיף 38

54

64

בלעדי

27.3.2026 ׀ ׀ ט' בניסן תשפ"ו 3246 גיליון

מיוחד

שתי אצבעות מדמשק דנה ספקטור העפילה למוצב סורי כבוש עמוק מעבר לגבול, פגשה שם את הלוחמות שמחסלות מחבלים עם רחפנים מתאבדים, ביקרה בכפר עוין וגם גילתה אילו הפתעות החיילים הנמלטים של אסד השאירו לישראלים. הצצה נדירה לחיים 24 > בצד השני של הגולן

וגם: הקרניבורים חוזרים, ובגדול 72 > ניר צדוק

76 > יוסי שטרית מגיש: ארוחת חג עם הסטנדאפיסט והיוצר רשף לוי

מבצעים שווים ב

* סיר בישול איטי H-14005\6

* סט קומקום ומצנם TBS1800-B/W | לבן | שחור

* פלטות שבת

* טוסטר אובן

ליטר 35 DN35A

סירים 6 HC-112

ליטר 19 DN19B

סירים 4 HC-111

₪ 229 90 90 ליטר 6.5

₪ 149 90 90 ליטר 3.5

₪ 169

₪ 169

₪ 329

₪ 119

₪ 229

₪ 99

90

90

90

90

₪ 99

90

₪ 189 90

₪ 499 90

₪ 379 90

₪ 169 90

₪ 149 90

* ס״מ 70 להבות 5 כיריים גז

* מיקרוגל פרימיום מראה WES-30E | ליטר 30 900W

* מכונת ניקוי ספות SPOTCLEAN PRO HEAT 3924N

* מגוון מקררי יין

90 שחור

₪ 649 90 90 נירוסטה

₪ 599

₪ 499

90 החל מ-

₪ 1,399

₪ 579

₪ 599 90 ₪ 499

90

90

₪ 1,599 90

₪ 729 90

* כסא אוכל ״אדיר״ קפה אפור | לבן | שחור

* כסא אוכל ״לין״ עם רגל גוון סהרה דמוי עור | קרם | ׳ בז

* כסא אוכל ״רומא״ שחור | אפור | לבן

* כסא בר "מאיו" קרם | שחור

ליח' ₪ 179

ליח' ₪ 299

ליח' ₪ 249

ליח' ₪ 249

90 רק

רק 90

רק 90

רק

* ספה פינתית ״אדוה״ נפתחת

* כורסת טלוויזיה מפוארת שחור | אפור

* ספה ״ריטה״

אפור ס״מ 196X82 תלת מושבית

בז׳ | תכלת | אפור ס״מ 165X82 דו מושבית

₪ 1,799

₪ 1,299

₪ 1,299

₪ 1,999

90

₪ 2,499 90

רק

רק

רק

הום סנטר רשאית מכל סיבה שהיא, להפסיק ו/או לעצור את מבצעי ו/או עד גמר המלאי. 2.4.2026- ממגוון המק״טים המשתתפים במבצע. בתוקף עד ה * המוצרים. התמונות להמחשה בלבד. הרשת שומרת הזכות להגביל את כמות הקניה. כל המחירים כוללים מע״מ. אין כפל מבצעים והנחות. חלק מהמוצרים אינם יח׳. לעיתים נדירות יתכן שהמוצר המפורסם 50 , קיים ברשת מלאי של לפחות ₪50 נמצאים בכל הסנטרים. לכל הפריטים המתפרסמים במודעה זו שמחירם מעל במודעה זו לא ימצא ברשת כתוצאה מתהליך היבוא של המוצר לישראל, בנסיבות אלו ניתן להזמין בחנות את המוצר במחיר המפורסם ולקבלו כשיגיע לחנות. הובלה, הרכבה ומדידה בכפוף למדיניות הום סנטר המפורסמת בסניפים. המחיר הקודם של המוצרים שבמבצע בתוקף לפחות בשבוע האחרון. מחירי המועדון בלבד. החזר כספי יעשה במסגרת המחאת מועדון דיגיטלית. כפוף לתקנון המועדון. ט.ל.ח. PowerCard המופיעים במודעה זו מותנים בתשלום בכרטיס אשראי

WWW.HOMECENTER.CO.IL רכישה מהבית איתור סניפים שירות לקוחות

26-30.3 | ימים בלבד 5- ל

** ליטר 1.8 קומקום חשמלי HC-1821 | שחור

** קערה מסתובבת + מיקסר ידני ATL-286

** כיריים קרמיות כפולות DAV302

1600W

3100W

300W

₪ 36

₪ 86

₪ 296

₪ 139 90 רק

₪ 79 90 רק

₪ 449 90 רק

** שולחן כתיבה עם מדף נשלף צבע עץ | ס"מ 108X45

** ליטר 30 פח פדל אפור | שחור | קרם | לבן

** ברז ברבור\פרח נמוך מנירוסטה זהב מט | שחור מט | מוברש מט | כרום

ליח' ₪ 196

ליח' ₪ 116

₪ 349 90 ₪ 126 רק

רק ₪ 299 90

רק

₪ 189 90

ו/או עד גמר המלאי בכפוף לתקנון המבצע. התמונות להמחשה בלבד. ט.ל.ח. 30.3.26 **המבצע בתוקף עד ה-

* פינת אוכל ״ריביירה״ עץ טיק | כסאות 4 + ס״מ 120X70 שולחן

* פינת אוכל "הרמוני" כסאות 4 + ס״מ 160X80 שולחן

* "ואלרי" + " פינת אוכל "ניו-יורק כסאות 4 + ס"מ 90 שולחן

₪ 1,899

₪ 1,599

₪ 499

90

90

90

₪ 2,499 90

₪ 2,199 90

₪ 799 90

לחברי מועדון

נטו מהתשלום החזר כספי 5%

3246 גיליון ט' בניסן תשפ"ו 27.3.2026

] ת ו כ ן [

איורים: יניב שחר, שחר קובר | צילומים: יובל חן, אלבום פרטי

38

64

24

72

54

המדורים האהובים בעיצוב חדש!

הכל שפיד 72 מי לא מוסרי? אפקט המטוטלת של טרנד הטבעונות מגיע בדמות הקרניבורים החדשים, והם גאים בכך שהם צורכים בשר בכמות מסיבית, משוכנעים שזה הכי בריא, ולא זוכרים / ניר צדוק מה הטעם של אבטיח תופעת רשף 76 מארח את התסריטאי שף יוסי שטרית והסטנדאפיסט רשף לוי, לארוחת פסח כשרה, נוסטלגית ומלאת הפתעות. וכן, ברור שיש גם מתכונים

מבט מסוריה 24 בנוף פסטורלי שיכול ברגע להפוך לזירת קרב, את לוחמות האיסוף דנה ספקטור ליוותה המודיעיני שפועלות בגזרה החמה שמעבר לגבול, ומתמרנות בין משפחות מקומיות

המלאך של אנג'ל 54 רגע אחרי שהסופרת שרה אנג'ל ראתה את המוות מול העיניים, היא הבינה שיש לה משימה דחופה להשלים. עכשיו היא מספרת עליה, וגם על הצלקות מהמאסר, ההימנעות מגברים צעירים והגעגוע לעבריין שהפך / אתי אברמוב לאהבת חייה מסכה חרדית 64 הם חוששים לעזוב את הקהילות הסגורות שבהן גדלו, ומנהלים חיים כפולים שנשמרים בסוד ורק מעטים יודעים שהם לא שומרים כשרות, שבת או מצוות. האנוסים החרדים / שמואל מוניץ מדברים

15 > שלמה ארצי 16 > רענן שקד 18 > חנוך דאום 20 > דניאלה 80 > נירה ורותי רוסו 82 > הורוסקופ 84 > שעשועונים 93 > איתי הרמן 94 > דנה ספקטור

לאיומים על ישראל בממלכת ג'ולאני אופיואידים להמונים 38

בחסות המלחמה, שוק התרופות השחור פורח בישראל, עם דילרים שמציעים לכל דורש כדורי הרגעה, שינה וגלולות ממכרות. ולא, התופעה / גיא אסיף הזו לא תיעצר בהפסקת אש

68

שובה של אנג ' ל שרה אנג'ל ניצלה מהתקף לב, הפכה לסבתא - ולא שוכחת את הימים שבהם הייתה מלכת העולם התחתון אתי אברמוב

החטא הסודי שלי בלילה חילונים גמורים, בבוקר חרדים אדוקים: החיים הכפולים של "האנוסים" שמואל מוניץ

עד הכדור האחרון כך מתדלקת המלחמה

באיראן את השוק השחור של תרופות המרשם בישראל גיא אסיף 38

54

בלעדי

מדור מלחמה מיוחד

64

31.12.2010 ׀ ׀ כ”ח באב תשע"א 2448 גיליון

מיוחד

שתי אצבעות מדמשק דנה ספקטור העפילה

עורכת המוסף: אפרת זמר־ברונפמן. עורכי משנה: שרון סגל, אבנר בורוכוב, קרן מלמד־מרגלית, ענבל בן דרור. עורכת גרפית: נועה אלונים שניר. עיצוב: לביאה טושינסקי, שירי אשבל בכור, שוקי דולב, אורלי שני, אסנת צירלין. הפקה: גיל דן. עריכה לשונית: ירדן יצחק, אריאל גוטליב. איורי פורטרטים: אורי אינקס

צילום השער: יובל חן

למוצב סורי כבוש עמוק מעבר לגבול, פגשה שם את הלוחמות שמחסלות מחבלים עם רחפנים מתאבדים, ביקרה בכפר עוין וגם גילתה אילו הפתעות החיילים הנמלטים של אסד השאירו לישראלים. הצצה נדירה לחיים 24 > בצד השני של הגולן

וגם: הקרניבורים חוזרים, ובגדול 72 > ניר צדוק

7days@yedioth.co.il

76 > יוסי שטרית מגיש: ארוחת חג עם הסטנדאפיסט והיוצר רשף לוי

מגש למצות ליח‘ ₪ 6 .20 החל מ-

נרות אוירה ליח‘ ₪ 3 .90 החל מ

הגדה ליח‘ ₪ 7 .40 החל מ-

אירוח מושלם אינסוף קולקציות

שק יוטה לאגוזים ליח‘ ₪ 0 .50 החל מ-

קערת סדר ליח‘ ₪ 4 .00 החל מ-

מפיות ליח‘ ₪ 0 .40 החל מ-

צלחות ליח‘ ₪ 1 .40 החל מ-

סכו”ם ליח‘ ₪ 0 .40 החל מ-

אגוזים לקישוט ליח‘ ₪ 0 .50 החל מ-

גביע יין ליח‘ ₪ 2 .30 החל מ-

בוקט פרחים ליח‘ ₪ 5 .90 החל מ-

חבק למפית ליח‘ ₪ 0 .50 החל מ-

*מחירים לאחר הנחות ומבצעים לסועד

סכיני ארקוס

כוס כשל”פ

ספלי פסטל 4

רדיד כוכבים

דלי מגבונים

סכו”ם

יח’ 20 נשלפות, שקיות אשפה

105 תבניות

8 OZ

מטר 30

ורסאי/וינטאג’

*לחברי מועדון בלבד

השני ב- 50 %

3

₪ 10

₪ 19 .90

2

₪ 9 .90

₪ 25

₪ 19 .90

₪ 12 .90

₪ 15 .90

2

18

הנחה

פתוח מוצ”ש

2

www.peamitstore.co.il יח’ במלאי מכל מוצר. המחירים חושבו 2,000 התמונות להמחשה בלבד.מוצרים שבמבצע מינימום . 22:30 ד’ מצאת השבת ועד 45 . מוצ”ש 8:30-13:00 יום ו’ 9:30-21:00 שעות פתיחה א’-ה’ | 1-700-502-401 או עד גמר המלאי. היות והמחירים עשויים להשתנות מסניף לסניף, מחיר לפני הנחה מוצג בסניפים. יתכנו מבצעים ומחירים 08/03-10/04/2026 לאחר הנחות ומבצעים, המכירה במארזים שלמים. תוקף המבצע - 6929 שונים בין הסניפים לאתר האינטרנט. החברה רשאית להפסיק או לשנות את המבצעים בכל עת ט.ל.ח. *

DESIGN THE PARK

הבית של המותגים המובילים בישראל ובעולם חנייה חינם לאורחי המתחם | בני ברק 3 רחוב הלח״י | park design מתחם העיצוב

הבית שלכם לעיצוב הבית

באולמות התצוגה 2026 דגמי עכשיו במחירי היכרות

מתחם העיצוב Redesign 44 דרך חיפה קריית אתא 073-2240545 : טל

מתחם העיצוב DCITY מעלה אדומים ירושלים 02-6799449 : טל

רמת-גן - בית נטוצי עודפים ,2 רח' בן גוריון , חניה חינם 1 (מגדלי בסר בחניון המגדל) 03-6005151 : טל

מתחם העיצוב Park Design , בני ברק 3 הלח"י חניה חינם 03-5500883 : טל

חיפה - בית נטוצי מרכז הקונגרסים (מול קניון חיפה) 04-8550567 : טל

הרצליה פיתוח - חנות הדגל (חניה 5 רח' שנקר חינם) במגדל גב ים 09-9554000 : טל

תמונה להמחשה בלבד, ט.ל.ח.

/ שלמה ארצ י /

איורים: יזהר כהן

הערות) 13( הילדה מציירת מלחמה

באפלת הלילה נולדת השאלה: מה אתה עושה / אבל מה אתה עושה כשאתה קם בלילה? את אותם הדברים "היי, אני לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמי", הכי לאט. היא אומרת. עם השנים למדתי שיש אוהבי מלחמות, מעריצי מלחמות, מנתחי מלחמות ולוחמי מלחמות, והכי - אלה שלא סובלי המלחמות. שימו את עצמכם בהיררכיה. באפלת הלילה אל"מ אופיר כהן יסביר, ברהנו ידווח. "הוא חתיך", היא אומרת. מי? אני שואל, אבל התשובה נבלעת בדיווח. זה קורה באפלת הלילה, בצהרי הבוקר, אי שם בחדר, בחוץ, בדרך לממ"ד, בלי מיגון. אנשים שלא ידעו אפילו

הזמרים והמפיקים נהיו שוב אובדי בום בום בום / עצות. הלך פורים, ילך פסח עכשיו, אולי גם הופעות יום העצמאות, שיא פרנסתנו. לי הלכו השבוע שתי בארבילך והיכל התרבות. בום בום בום בחוץ, כרעם התופים שלך, מאיר שלנו. שוב חלמתי עליך בלילה, כשהייתי ער. שאלתי. ליטיסטים? ָ לע שמת לב העליטיסטים / או שהשהות בממ"ד עשתה אותך עליטיסטים, "מה זה דביל?" עניתי. השבוע הם תקפו את אלה אוספי העלים בשכונה,

באפלת הלילה אתה מחכה שני אסונות ערד / בחיים לא הציעו מצרי הורמוז, לאזעקה. בחיים לא שמעת על לך חבילת טיול לשם. ומי בכלל היה לאריג'אני שחוסל, זה שאתה בכלל לא מצליח להגות את שמו. זה קצת מרחיק לכת יחסית לחיים שהיו לך לפני ארבעה שבועות. "אסון ערד השני", אמרה, ונזכרה באסון ההוא בפסטיבל ערד (אז היו שלושה הרוגים ז"ל, עכשיו תודה לאל רק פצועים). במשגב עם נהרג פושקו. נקרע הלב. שכששאלו גם את סטינג היית פושקו, כמו סטינג. אותו לשמו ענה: " שואל למה הוא סטינג?" הוסיף. פושקו (עופר מוסקוביץ') היה אבוקדו באש, ארץ ישראל. זו שאהבנו. חקלאי ענק שגידל ועוד באש כוחותינו.

שהטיל מכוון אליהם, כגורל. בחוץ יורד גשם זלעפות. נופלים, ולא בקרב פנים אל פנים כמו בעזה. אושר זה דבר יום האושר / אז בשבוע שעבר, כשחל נורא מבלבל. רציתי לצלם יום האושר הבינלאומי, אושר. אבל איך? אחר כך שאלתי את עצמי האם אני מאושר? האם את מאושרת? בטח בימים אלה, שבהם יש אנשים שבוכים מאושר ויש שמחייכים מאושר. אגב, הייתה לי חברה שחייכה נון סטופ מרוב אושר. בסוף גיליתי שזה מרוב אומללות. טוב, אושר זה באמת דבר נורא מבלבל. זה במקלט השכונתי / החל בצהרי היום, כשנכנסתי לבית המרקחת המקומי ואז החלה התרעה יבבנית. היו לי שבע דקות לפי החישוב, אז יצאתי והחלפתי כתובת ונכנסתי עמדנו שם צפופים למקלט השכונתי. ישראלים. זוג אחד פנה אליי 40 איזה כי קנינו "יהיה שוני ביוני? ואמר:

ההון האנושי שלנו / הטורים האלה נכתבים תמיד בתחילת השבוע. טראמפ הפתיע ואמר שיש שיסיימו את המלחמה. “שיחות טובות” נאמר בפסוקים. "חזק חזק ונתחזק", לא, אני לא אוהב לכתוב על מלחמה, אבל אלה הערות כמו ביומן מלחמה. נתחיל בהון האנושי, באנשים המתגלים כוחות במלוא אנושיותם במלחמה. הביטחון וכיבוי האש והפרמדיקים אין להם זהות פוליטית, עושים דרכם. הם לא מבדילים בין דם לדם. הם ההון האנושי הכי יקר שלנו. ומצד שני, כמה משוגעים יכול העולם להכיל? כל כך הרבה מבלבלי מוח. לפעמים צריך להראות לאנשים צדדים שלא ידעו על קיומם, מרוך ועד אומץ. "טעינו", אמר דובר צה"ל, "ואנחנו לומדים מטעויות". כבר חודש תנאים לגעגוע / מצטופפים אנשי השכונה שלנו ליד כמו ביציאת עגלת הקפה השכונתית

כרטיסים מזמן". כשזה נגמר שמתי לב שחלק מתושבי השכונה האמיצים הלכו הלוך ושוב. וכל מי שהלך בכיוון הנגדי נראה כאילו הולך אחורה. זה המצב עכשיו, אחורה "אני מתפלל לאומץ לב כדי לעמוד בנטל, בזמנים וקדימה. כתב לאונרד כהן. שבתי שבהם הסבל הולך ומתעצם", לבית המרקח ( ה־ת' ברחה בהתרעה) ואז... אוף, כן, עוד פעם התרעה. מזל שהספקתי להגיע הביתה. אתם בסדר? סימסתי לילדים. כל ארבעת השבועות צ'יך להגיד טהרון / האלה הצטופפנו יחד בממ"ד. כמו בפתיחה של מוזיאון, כמו בפרמיירה של סרט, רק קצת פחות נחמד. בלילות הקרינו (הפרסים לא יודעים "טהרון" ) את הסדרה 11 בבינג' (כאן להגות קמץ) אז ראיתי קטעים. מישהו אמר לי שהוא חושש שזה יהיה לנצח. אפשר להבין. אנחנו לא מבינים סופים, רק ושעות שינה, שהלכו קפאין התחלות. הייתי זקוק להרבה ואזלו. בינינו, בכלל לא רציתי לכתוב טור על מלחמה. אבל זה מה שיצא. בשווייץ יש בשווייץ דואגים לתושבים / לכל תשעת מיליון השווייצרים הגנה מתחת לאדמה, אבל זה האבסורד, × הגנה יש - מלחמה אין.

מצרים. צ'יך לומר שאנשים מחפשים קרבה, אולי רומנים של מלחמה, אולי קפה ועוגות נחמה. האם המלחמה מעוררת בכם את התיאבון? האם אתם רבים ביניכם יותר? שנוצר כשמשהו תחושת געגוע אצלי המלחמה מייצרת שהיה חלק ממך ונעלם (אדם, מקום, זמן, קול, ריח) עדיין חי מאיר הנוכחות של ההיעדר. בתוכך. אפשר לקרוא לזה גם: מת בתחילת המלחמה, אחותי חסרה לי, בטח אלעדיק, חברי, מפעל הפיס שהיה שמח לשיתוף קל במה הולך. לעומת זאת מנסה לייצר געגוע עם עידן עמדי, הבנקים מנסים לגעגע אותנו אליהם. אנחנו חיים חיים של פרסומות ואזעקות. אני "בוי ניימד סו". שר על ג'וני קאש מדליק ספוטיפיי. כשהתעוררתי לא נרדמתי / היה לילה חרא / וכשנרדמתי התעוררתי. הילדה בת השש בתי את בוכה או צוחקת? / מציירת עכשיו בחשאי את המלחמה בעיפרון וצבעים עזים, כל יום פרק. כשאבא הלך לעבודה היא נצמדה אליו חזק. שאלה. "תגיד, מתי חוזרים להיות ילדים?" תוך כדי ההפגזות הבלתי פוסקות בצפון אני כל הזמן נזכר על הילדה שחוותה "בתי את בוכה או צוחקת" בשיר הישן . החיזבאללה יורים שוב 60 בשנות ה־ גדות הפגזות על קיבוץ פלוס) בלי הפסקה. 70 על הילדה הזאת (שהיא כבר בת

הרחוב איזה ארבע פעמים באותו יום. יוסי בצינור ואסעד על ההגה. זה משפריץ על העלים וזה מפעיל את המברשת המסתובבת שאוספת אותם מהכביש. לא שמת לב שהם כל הזמן פה? "כן או "נועה": אצל נעמי שמר יש שורה נהדרת בשיר ". אולי אני מחפש במלחמה אולי לא, עלעלי, כן או לא או דברים נעימים להיתלות בהם. אוספי העלים מדברים אליי. אני מביט בהם כמהופנט. מה צריך כדי להיות עידן הפאנליסטיקה / פאנליסט מצוי (משתתף בדיון פומבי)? יש להניח שקודם כל תואר מתחת לשם, פרופסור, דוקטור, תת־אלוף, אל"מ, אפילו שב"כ לשעבר, מוסד, בכיר, חבר בפורום, רס"ן זה סבבה, עמית, מייסד קרן (רצוי עם כמה אותיות לועזיות כרוניות), לפרשנותם פובליציסטית ויזמית, הכל כדי לתת תוקף אמנותם. לכל אדם יש שם ותואר שנתנו לו אביו ואמו ושזכה בהם בעמל רב. אבאל'ה שלי היקר, יכולת בקלות להיות פאנליסט. רחובשמוביל רק מה היו רושמים לך מתחתלשם? ח"כ לשעבר, במחנה העבודה מי שהציל ממוות ילדים לים בתל ברוך, ברומניה במלחמת העולם השנייה, או כמו הילד טרנסניסטריה המהמם שאמר את האמת לאשר (סמו) ב"ארץ נהדרת" (מה "אני הבן שלך". שהפך לקטע הכי מרגש בתוכנית):

באפלת הלילה נולדת השאלה: מה אתה עושה כשאתה קם בלילה? את אותם הדברים אבל הכי לאט

15 ׀ ימ ים 7 ׀ 27. 03 . 2026

/ רע נ ן שקד /

raanan@y- i .co. i l

איור: גיא מורד

לתפוס את הבלתי נתפס כן, יש המון ישראלים שאוהבים את המלחמה, פשוט כי זו מלחמה. גם אם לעולם לא יודו בזה

זה בלתי נתפס שהאנשים האלה לא תופסים. בלתי נתפס שבכירי ליכוד – כולל הבכיר מכולם – הראו להם שוב ושוב, בכל כך הרבה דרכים, בדיוק מה הם לא שמים עליהם, והאנשיםלאקולטיםאתהרמז. רקבתוך יומיים השבוע, נתניהו – האיש שאין לו בעיה להצהיר "את משעממת אותנו" – הגיע לדימונה לשתי דקות עם מיגונית אישית (ממוזגנת!) שבאה והלכה איתו. ראש עיריית דימונה, איש הליכוד בני ביטון, אמר שאמנם בניינים, גן ילדים ומועדונית נוער נהרסו כליל, אבל איזה יופי ש"התמונה של ביבי נתניהו והרבנים נשארו שמה – מזל, מזל גדול". איש, מהם עשרה 115 בערד – שבה נפצעו במצב קשה, בקריסת שדרת בניינים שלמה – אמר ראש העירייה, איש הליכוד יאיר מעיין, שאירע "נס גדול". זו הטרגדיה של הפריפריה הישראלית; שעסקני ליכוד זניחים מובילים אותה לאבדון תוך שהם מוכרים לתושבים את אומללותם המתמשכת כניסים וכמזל גדול. והדבר הבלתי נתפס באמת הוא שהתושבים, בחלקם לפחות, מאמינים. בדיוק כמו שקשה היה לתפוס, בזמן אמיתי, את האופן שבו נתניהו – לכאורה אדם שקול ומבריק שביטחון ישראל לנגד עיניו – עשה שוב ושוב את הבלתי נתפס: הקים ממשלה עם גזענים כהניסטים, הפקיר חטופים בשבי למטרות פוליטיות, לא הקים ועדת חקירה לטבח, ויקריב בכל יום מדינה שלמה למען יום נוסף בשלטון. בדיוק כמו שבלתי נתפס שציבור גדול של ישראלים מאמין בניסים ובמלחמת נצח גם כשחייו נחרבים לנגד עיניו. ב"דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" כתב ג'ורג' אורוול על העוני משהו רלוונטי, שאני רק אחליף בו, ברשותכם, את המילה "עוני" ב"מלחמה", בסדר? "זה מוזר בתכלית, המגע הראשון שלך עם המלחמה. אתה הרבית כל כך לחשוב על המלחמה – זה הדבר שחששת מפניו כל ימיך, שידעת שיקרה לך במוקדם או במאוחר; וזה שונה כל כך, ובאורח פרוזאי כל כך, ממה שציירת לך בדמיונך... חשבת שזה יהיה נורא; זה רק מאוס ומשעמם". וזה לא רק מאוס ומשעמם, זה גם בלתי נתפס באופן שבו זה גורם סיפוק לאנשים רבים כל כך, שעדיין לא הבינו את מגבלות הכוח. עדיין לא הבינו איך עובד שלטון אכזרי, מניפולטיבי ונטול כישורים שהם, בסך הכל, המצע הזול והנוח להקרבה שעליו הוא משגשג. זה בלתי נתפס, אבל אולי הגיע הזמן לתפוס. לתפוס שכל, לתפוס טיסה (שאין), לתפוס – לפני הכל – מחסה. ואז, כשהאבק יום אחד ישקע, לתפוס איפה אתה חי. והאם אלה × החיים שמגיעים לך.

איך אנשים מסוימים פה אוהבים את המלחמה, נכון? לא כולם, לא, אבל ישראלים רבים מאוד פשוט... כן,

אוהבים. זאת המילה שלא חיפשתי. אוהבים את התחושה הזו, שהפנטזיה הילדותית והוותיקה ביותר שלנו כישראלים – שיום אחד פשוט נחטוף את החלסטרה, בית הבעל ישתגע, ובשאגה אחת אדירה, טנטרומית, נעיף וננער מעלינו את כל האיומים הקיומיים ונראה לכולם שמי שמתעסק מתרסק! – הפנטזיה הזאת ממש מתגשמת, ותכף כולם בסביבה ישקשקו מאיתנו לנצח. ואיך אנחנו – לא כולנו, לא, אבל רוב גדול של ישראלים שתומך בכל סקר בהמשך המלחמה ובו־זמנית מגיע למקום השמיני במדד האושר העולמי – מוכנים למכור לעצמנו את השקר המוחלט הזה רק כדי להסוות את האמת הפשוטה בתכלית: שאנחנו בעצם קצת אוהבים את המלחמה. את מותה של השגרה. אוהבים להסתובב ימים שלמים בתחושת דריכות משותפת, מאחדת, עם־ישראלית שכזו, חמימה כשתן, שעוד רגע תהיה ההקפצה הבאה למרחב המוגן, וברגעים כאלה כולנו חזית, כולנו ביטחוניסטים קטנים, כולנו פרשנים עם מידע פנימי – לגמרי פנימי, מהבפנים של מוחנו השרוט. ואיך אנחנו אוהבים לדעתשלא הפסקנו את כל עיסוקינו לשווא ונכנסנו למרחב המוגן, כי הנה, האזעקה באמת הגיעה, כאילו אמרו לנו: "המנה שלכם מוכנה, בואו לאכול". ואיך אנחנו אוהבים – בקטע אדרנליני – לשמוע בומים מתכתיים עמומים ולהגיד "המיירטים יצאו", כי אנחנו כבר טובים בזיהוי יירוטים (איך מזהים? אה, זה קל; כשהיו בומים אבל עדיין יש סביבך קירות), ואז, כעבור שלוש דקות שקטות נוספות, לחוש הקלה מסוימת על שהרולטה הרוסית שוב לא נעצרה ספציפית עלינו. מישהו אחר גם הפעם. איך אנחנו אוהבים – או לפחות חשים אחראים ובני־מזל – לשמוע על מישהו אחר. שברים בראשל"צ. רסיסים ברחובות. אירוע רב־נפגעים בערד. אסון בדימונה. אין כמו לשבת מול הלייב הטלוויזיוני, לראות להבות גדולות עולות מבניינים מרוסקים, לספוק כפיים, לא להאמין. בחולון מתנחמים שהם לא דימונה, בדימונה מתנחמים שהם לא ערד, ובערד מתנחמים, אני מניח, שהם לא הירושימה. ואיך ישראלים מסוימים אוהבים לסמס "ייקח כמה שייקח", להעביר רסיסי ושברי סרטונים בווטסאפ, לסמס למשפחה שהם, תודה לאל, בסדר. אימוג'י דגל ישראל. אימוג'י שריר זרוע. אוהבים, כן.

כמו שצריך. אוהבים לא לחשוב על המסגרות שאין לילדים קטנים של אנשים אחרים, על ההתרסקויות הכלכליות של עצמאים אחרים, על הדיכאון והאובדנות אצל משפחות אחרות, על המבוגרים האחרים שלא הספיקו להגיע למקלט ונהרגו בדרך. למה לחשוב על כל אלה, מה קרה, מלחמה? כשיבוא אצלנו, נחשוב. עד אז אפשר להמשיך לא לחשוב, או לחשוב שלא. אנחנו מבחינתנו ישראלים גאים, מחרחרי מלחמה שפשוט לא נעים להם להשתמש בביטוי, עם חדש וחמום מוח שידו כבר מזמן לא מושטת לשלום: היא מושטת לסטיק, לרובה, לכפתור השיגור, ללטמה לפרצוף. ויש לנו כיפת ברזל, כיפת בד, כיפת סלע, חוסן מתוצרת ביתית, וממש לא אכפת לנו להתקיים לצד טילים בליסטיים שנופלים עלינו ולקרוא לזה "שגרה", לנסוע לעבודה, להישכב על כביש, מה שצריך. ייקח כמה שייקח. זו מלחמה. והיא יושבת עלינו טוב. זה בלתי נתפס בעיניי. מאפשרת לישראלים לראות איך שלטון ללא תאריך תפוגה, ללא שום יעד ממשי, ועם אפס אחריות עושה עליהם עוד סיבוב כדי להבטיח את המשך שלטונו. תאוות המלחמה הזו בלתי נתפסת, בדיוק כמו לקות הראייה שלא

או לפחות חשים את עצמם. חשים חיים. ואיך אנחנו – לא כולנו, אולי אפילו לא רובנו, אבל רבים מדי מאיתנו – הכי אוהבים הרוגות בסלון כלות ערבי ליד חברון. את זה כל כך אוהבים, עד שהציוץ של עמית סגל בנושא ארבע הפלסטיניות ההרוגות מביא דגלי 400 לייקים וסמיילים, ועוד 2,500 : 14 ישראל, ועוד כותרת באתר של ערוץ "כבר הוצאתם בקלאוות?" איך אנחנו אוהבים את האישור החדש הזה להתבהמות סופית ומוחלטת. לאובדן צלם אנוש בכל זמן שמתאים. איך אנחנו אוהבים לראות טבלאות של ראשי ארגוני טרור ומדינות שחוסלו. פרצופים עם איקסים אדומים עליהם. היי, הורדנו להם את המנהיג, סגנו, רמטכ"לו, ראש המודיעין ובניו והעוזרת האישית גם. אנחנו המנצחים הגדולים – ניצחון מוחלט – במלחמת החיסולים. ולמרות שאין לזה שום השפעה בכלל על הסרת איומים ושיגורים בליסטיים – כי השיגורים ממשיכים להגיע בעשרותיהם – או על החלפת משטר – כי המשטר הקיים ממשיך – ישראלים מסוימים פשוט אוהבים את זה. לך תתווכח עם אהבה. אוהבים לדעת שעשינו את הדבר הנכון כשתקפנו מעצמה גדולה ורחוקה כדי למנוע ממנה לשגר לכאן מאות טילים, וכתוצאה מזה היא משגרת לכאן מאות טילים. אוהבים לדעת שחזרנו לבוץ הלבנוני, והפעם כדי לשקוע

בחולון מתנחמים שהם לא דימונה, בדימונה מתנחמים שהם לא ערד, ובערד מתנחמים, אני מניח, שהם לא הירושימה

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 16

רשת הסלונים הגדולה בישראל

הנחה על הקולקציה החדשה CALIA ITALIA 60 חוגגת במבצע לחגים % 35 עד

₪ 22,390 ₪14,900 החל מ מערכת ישיבה מבד עם שזלונג FLAN

₪ 21,890 ₪14,900 החל מ ספה תלת מקסי מעור DRAGEES

₪ 8,620 ₪5,590 החל מ כורסה מבד FLUER

₪ 19,880 ₪13,900 החל מ ספה ארוכה מבד FLY

דו מעור עם גב מתכוונן + מערכת ישיבה תלת ₪ 29,930 ₪ 19,900 החל מ- CEZANNE

₪ 27,370 ₪18,900 החל מ- דו מעור + מערכת ישיבה תלת EROS

italsofa_ israel

italsofa . co . il באתר

italsofa איטלסופה - it l

073-2390991 ליועץ מכירות

052-5185301 בוואטסאפ

ITALSOFA ירושלים מעלה אדומים DCITY מתחם העיצוב 073-2240554 :' טל

רחובות ביל״ו סנטר 08-9418411 :׳ טל פתוח בשבת

מתחם העיצוב חדש Park Design , בני ברק 3 הלח"י 03-6186187 :' טל

ראשון לציון שבעת הכוכבים .חניה חינם 4 שד' יוסף לישנסקי 052-9692186 יועץ מכירות | 03-3731434 :' טל

באר-שבע 48 דיזיין פלוס דרך חברון 08-6889946 :׳ טל

עודפים ITALSOFA ירושלים מעלה אדומים DCITY מתחם העיצוב 073-2240554 :' טל

קריית אתא , מתחם העיצוב KUKA חנות הדגל 44 , דרך חיפה Redesign 073-3822999 טל':

חיפה חוצות המפרץ

באר-שבע עודפים 48 דיזיין פלוס דרך חברון 073-2390991 :׳ טל

אילת משווק מורשה רהיטי איכות אזור התעשייה החדש 08-6379286 :' טל

(במתחם המרכזי) 04-8400121 :' טל

או עד גמר המלאי, לחברי מועדון ומצטרפים חדשים בלבד. התמונות להמחשה בלבד. ט.ל.ח 8.3.26-12.4.26 בתוקף

/ ח נ ו ך דא ו ם /

נניחשחזרתם באוקטובר. 6 – בזמן ל מה אתם עושים?

זה הרעיון מאחורי ספרו החדש של העיתונאי אריאל שנבל. אז תפסנו שיחה על שפת הכנרת (אלא איפה) על ניסים, קיטוב ואופטימיות

הפרט להקריב עבור החברה שבתוכה הוא נמצא. בקיצור, כל מה שאני עוסק בו אישית בשנתיים וחצי האחרונות. אני שואל את שנבל איך הוא בכלל חשב 2 על הרעיון המטורף הזה, לכתוב ספר שבו הגיבורה תחזור בזמן כדי לנסות למנוע את הטבח, והאם הוא פשוט קרא את המחשבות שלי וגנב את זה משם? "התחלתי לכתוב את הספר בדיוק לפני שנתיים", הוא משחזר, "תקופה מאוד קשה, שבה קמנו בכל בוקר לבשורת איוב נוספת של 'הותר לפרסום'. הרגשתי אז קצת חסר אונים. אמנם כתבתי בעיתון ועשיתי כתבות שמטרתן הייתה העלאת המורל הלאומי, אבל מצד שני לא הצלחתי להתגייס שוב למילואים, שמהם שוחררתי , וחשתי שהתרומה שלי למאמץ המלחמתי 2007 כבר ב־ לא מספיק גדולה. ואז התחלתי לשאול אנשים מה היו עושים אם היו יודעים על הטבח מראש. התשובות העיפו לי את הראש. הן נעו בקשת מאוד רחבה, מרעיונות מאוד ספציפיים, כמו לברר באיזה חדר בדיוק במלון באילת נמצא ראש אמ"ן דאז חליוה ולדפוק לו חזק על הדלת, דרך ניצול קשריםבלשכתראשהממשלה, ועדלתשובות רדיקליות שטענו שעדיף לא לבטל את הטבח, כי אחרת יקרה משהו הרבה יותר חמור. ברגע הזה נבט בסיס העלילה של הספר, שלמעשה לא השתנה במילימטר גם בתהליך העריכה הארוך והמדהים שעברתי עם נועה

באוקטובר, ובמיוחד אחרי ששמעתי 7 אחרי על הנגדת ו' מאמ"ן שהתריעה על "חומת יריחו" (שמעתי על הסיפור כמה שבועות לפני שפורסם), הייתה לי מחשבה: מה היה קורה אם הייתי באוקטובר הולך להתרחש. האם הייתי מצליח 7 יודע ש־ למנוע אותו? "יום השישי", הרומן החדש והמעולה של העיתונאי אריאל שנבל, עוסק גם בשאלה הזו וגם בעוד המון נושאים שבאופן אישי אני עוסק בהם המון. נתחיל בהתחלה: מדף הספרים הישראלי התמלא מהר באוקטובר. בתחילה יצאו 7 מאוד בספרים שעוסקים ב־ ספרים שאיגדו סיפורי גבורה מאותו יום; לאחר מכן החל גל של ספרי תחקיר על האסון והמחדל ועדויות לוחמים מהשטח; וכיום אלה ספרי עדויות מגוף ראשון על השהות בשבי חמאס. כל הספרים מצאו את דרכם אליי, כולל כמובן הספר "חטוף" של אלי שרעבי, שהיה רב־המכר המהיר בהיסטוריה של ישראל. המסקנה ברורה: הציבור הישראלי מעכל ומעבד את המלחמה הזו ומה שהוביל אליה באופן מעמיק - אבל גם מהיר. מהיר מאוד: במלחמות קודמות חלפו שנים עד שמספר כזה של ספרים על האירועים ראה אור. ועכשיו עתידות: יש מצב שהספר החדש של אריאל שנבל (גילוי נאות: חבר משכבר הימים ואיש של מילים שכדאי לכם לקרוא, בטח כשמדובר בספר הראשון. בספר השני אולי כבר אראה בו מתחרה ואהיה פחות נדיב איתו) מסמן את תחילת הגל הבא – ספרי פרוזה על המלחמה. באוקטובר" באופן 7 "יום השישי" של שנבל הוא "ספר הכי ישיר, וזאת למרות שהעלילה, לפחות בשליש הראשון של הספר, בכלל לא מתרחשת ביום ההוא, אלא באוקטובר. 6 יום אחד לפני, ב־ וכפי שרמזתי בפתיחה, הספר עוסק בשאלה מה היה קורה אילו יכולנו לחזור לאחור ולנסות למנוע את הטבח. הגיבורה – נטולת השם – שאיבדה את בעלה בתחילת המלחמה, משתמשת בקמע משפחתי שהרמח"ל העניק לאחד מאבות אבותיה בעכו לפני שנפטר, חוזרת בזמן ליום שישי שלפני הטבח, ומנסה למנוע אותו ואת מות בעלה. הדברים משתבשים מהר מאוד באופנים בלתי צפויים, ושנבל לוקח את הקורא למסע מותח, שלמרות האלמנט הבדיוני הברור שבו, מעלה לשטח סוגיות ישראליות רבות ועכשוויות מאוד כמו הקיטוב בחברה, העובדהשכל מה שבנינו כאן לא מובן מאליו, והיכולתשל 1

אחוז 50 מנהיים, עורכת הספר, שיש לה מבחינתי לפחות בספר הזה". בלי יותר מדי ספוילרים, נגיד שההצלחה של הגיבורה למנוע את הטבח באחד משני צירי הזמן של הספר טורפת הרבה קלפים ומביאה להרבה מחשבות, שאם נתמצת באוקטובר קרה לנו אסון 7 אותן בקיצוניות נאמר כך: ב־ עצום, אבל במקביל קרו גם דברים טובים. יש פה מסר נפיץ. "זו סוגיה מאוד נפיצה", הוא מודה, "שאולי בגללה – אני מנסה בתת־המודע לנתח את זה בדיעבד - אין באוקטובר 7 בספר אפילו שורה אחת שמתרחשת ב־ עצמו. היום הזה הוא טראומה לאומית וגם כמובן אישית שלי, למרות שלא הכרתי מישהו במעגל הקרוב ביותר שנפל או נחטף ביום הזה. אין ישראלי שלא זוכר בדיוק מה הוא עשה ואיפה היה לאורך כל היום הזה, גם אם התמזל מזלו לא להיות בקיבוצי עוטף עזה או בנובה. מספיק שעומר, הבן הקטן שלי בן העשר, שאל אותי באותו ערב אם המרפסת בבית שלנו מספיק גדולה כדי שמחבל עם מצנח רחיפה יוכל לנחות עליה – כדי לצרוב בי את הטראומה מאותו יום לנצח. ולכן אני מאוד נזהר בהצהרות בסגנון 'תקופה של נס' או 'חטפנו כאפה אבל התעוררנו', כי זה פשוט לא נכון. "מצד שני, אנחנו יושבים כרגע על שפת הכנרת כשצה"למטיילבשמי איראן, המעצמההכי חזקה בעולם נלחמת איתנו וציר הרשע השיעי מפורק ומוחלש. באוקטובר 6 אם היית אומר לישראלי כלשהו ב־

שנבל, אני והספר. “סוגיה מאוד נפיצה”

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 18

daum30@gmail.com

ספרך בבוקר וקראתי אותו עד סוף הצום בלי לנשום'". יש בספר התייחסות לקיטוב הפנים־ישראלי, שהחריף בשנים האחרונות. הוא מוביל באחד מצירי הזמן שבו לשתי ערים נפרדות שמוקמות בארה"ב: האחת לחרדים וחרד"לים והשנייה לחילונים ודתיים־ לאומיים. אני עוקב אחרי הכתיבה שלך, אתה מנסה להחזיק כל הזמן את המתח הזה שבין להיות ימני לבין לא בהכרח לתמוך בממשלה הספציפית הזו, לנסות ולהביא לאיזו ממשלת אחדות שקצת תוריד את המתח. זה לא דבר פשוט לעשות, כשלפחות לפי התקשורת אנחנו בערך דקה וחצי ממלחמת אחים בכל רגע נתון. "בשנה שלפני הטבח היה לי מאוד קשה. ממש ראיתי את העם שלנו נקרע לשניים, ואני זוכר שכתבתי לחבר שאני לא בטוח שאנחנו לא עומדים בפתחה של גלות חדשה. כתבתי כל הזמן על השסע הפנימי ועל כך שאין שום עילת סבירות ששווה אותו, בדיוק כמו שאין שום שינוי בוועדה לבחירת שופטים ששווה פלירטוט עם באוקטובר 7 סירוב לשרת במילואים. כמה ימים אחרי , פחות 2023 שלחה לי ידידה קטע מטור שכתבתי בקיץ מחודשיים לפני הטבח. בטור שילבתי בין האירוע ההיסטורי של פריצת חומות ירושלים, שהסתיימה , 2023 בחורבן המקדש, למחלוקת הפנימית בישראל והוא התחיל במשפט: 'חומות העיר נבקעו, אבל איש לא שמע'. בהמשך כתבתי: 'האויב חיכך את ידיו בהנאה. יום אחרי יום הוא התקדם בהכנות הפריצה לעיר. חומת המגן שסביבה הלכה והתנמכה, הלכה ונעלמה, ותושבי העיר כמו הוכו בעיוורון והמשיכו להתכתש ביניהם. מעטים מאוד ניסו להשמיע קול של פשרה ומתינות בין הצדדים הניצים, אבל קולם לא נשמע'. הידידה כתבה לי – 'אני בשוק, זה ממש נבואי'. אבל זה לא נבואי בכלל. לא צריך היה להיות נביא כדי להבין שאסון גדול מתרגש עלינו כשאנחנו שקועים בתוך סכסוך פנימי כל כך חריף". אבל אתה אופטימי. ״נכון, כי קודם כל הצלחנו. בשבועות הראשונים של המלחמה היה מרומם נפש לראות איך כל העם מתאחד. גם עכשיו, במלחמה הנוכחית, למעט שוליים באמת לא חשובים, העם מאוחד בציפייה לעתיד טוב יותר שמגיע לכולנו. האתגר הוא לשמור את האחדות הזו גם בזמני שגרה, עד כמה שיש שגרה במדינה הזו. הלוואי ולא נצטרך תזכורת של אויבים חיצוניים כדי להיות מאוחדים, ואם לא מאוחדים אז לפחות פחות רעילים. זה אולי יישמע לכמה אנשים לא מאוד דמוקרטי, אבל לא אכפת לי: אני חושב שלא ירחק היום ומדינה חפצת חיים תהיה חייבת להגביל באופן כלשהו את חופש הביטוי המופרע והלא־סביר שיש ברשתות החברתיות. זה נכון גם בהשפעה זרה דרך רשתות בוטים, אבל גם בלעדיהן יש פה תופעות הרסניות כמו אנונימיות לא הגיונית, ותיבות תהודה מסוכנות מאוד שהאלגוריתמים יוצרים כדי להשאיר אותנו בפיד. כל הדברים האלה מכניסים לכיסים של החברות הללו הרבה מאוד כסף, אבל ממש × במקביל גם מפוררים אותנו מבפנים".

07.10.23 . .

באוקטובר. “לא צריך היה להיות נביא 7־ פריצת הגדר ב כדי להבין שאסון גדול מתרגש עלינו”

שכל הדברים האלה יקרו בטווח של שנתיים 2023 וחצי, היו מאשפזים אותך, ובצדק. אבל זו גם הייתה התגובה שלו אם היית מספר שמחבלים מעזה, ישראלים ביום אחד. 1,200 חלקם בכפכפים, ירצחו אז כן, זה מורכב וקשה להכלה והבנה, ואני חושב שדווקא ספר פרוזה, ודווקא ספר ספקולטיבי שמתאר מציאות בדיונית שבה אפשר לחזור ולעצור את הטבח, יכול לתת איזו פרספקטיבה על האירועים המטורפים שעברנו פה בשנים האחרונות, ולעורר דיון מורכב שמתרומם מעל השבלונה הקבועה של ויכוח בטלוויזיה בין פאנליסטים או הצהרות של פוליטיקאים שרואים הכל מהזווית של כן ביבי־לא ביבי". אתה כותב המון. נולדנו בהפרש של 3 יומיים, ותן לי לספר לך משהו: אנחנו זקנים. מתי הבנת שהצלחת לעבור שלב מעיתונאי לסופר? "אני ממש זוכר את היום שבו התחלתי לכתוב, פשוט

התיישבתי מול המחשב והכרחתי את עצמי לכתוב אלף מילה. יש סופרים שיתפלצו לשמוע את זה, אבל כעיתונאי אני רגיל לעבוד עם דדליין ומספר מילים. ואז החלטתי שבכל יום אכתוב אלף מילה. אחרי אלף מילה, אבל באמת שלא 15 שבועיים היו לי כבר היה לי מושג אם אני בכיוון. הפעם הראשונה שממש הבנתי שאני בורא משהו ממשי הייתה כשקיבלתי ווטסאפ מיוכי ברנדס במוצאי יום כיפור, חצי שנה אחרי שהתחלתי לכתוב את הספר. כשיוכי הוציאה את 'אדל' לפני כשמונה שנים, ראיינתי אותה לעיתון. מאז שמרנו על קשר של שתי שיחות טלפון בשנה, סביב חגי תשרי ובפסח. כשסיפרתי לה שאני כותב ספר, היא ביקשה לקרוא את הדראפט. הזהרתי אותה שהוא לא עבר עדיין עריכה, אבל היא התעקשה. במוצאי יום כיפור היא שלחה לי הודעה בווטסאפ שהותירה אותי המום, ושנתנה לי את הגושפנקה הסופית שיש לי ספר ביד, הגם שעוד תעבור שנה פלוס עד שהוא באמת יהיה מוכן: 'לא הלכתי בגללך לתפילת נעילה. התחלתי את

שנבל: "התחלתי לשאול אנשים מה היו עושים אם היו יודעים על הטבח מראש. התשובות העיפו לי את הראש ונעו בקשת מאוד רחבה: מלברר באיזה חדר בדיוק במלון באילת נמצא ראש אמ"ן דאז חליוה ולדפוק לו חזק על הדלת, ועד לתשובות רדיקליות שטענו שעדיף לא לבטל את הטבח, כי אחרת יקרה משהו הרבה יותר חמור"

19 ׀ ימ ים 7 ׀ 27. 03 . 2026

דנ יאלה לו נדו ן דקל / עמ ו ד הב י ת /

צ'רצ'יל וחצי רגע, ואם אני לא ממש מצליחה להיות כמו הלונדונים בתקופת הבליץ, לעלוז מכל חיסול ולחזק את החוסן הלאומי?

רק נפתחת הדלת של דירת השכנים שלנו, והגוץ הקטן עם העיניים הבולטות ששמו רונן פורץ החוצה, מטופף במדרגות, זורק מבט אחורה - חציו דאגה, חציו נזיפה - לעבר המבוששים. כן, גם הכלבים שלנו התרגלו לשגרה החדשה. שגרה, עלק. אף מערכת לא מתפקדת, הילדים בבית והחיים כפי שהכרנו אותם נפגעו אנושות, אבל לדבר הזה שנקרא ישראל החדשה, תחת המלחמה החדשה והביבי הישן, בכל זאת התרגלנו. וגם אם לא התרגלנו, מה חדש? אנחנו רגילים לא להתרגל. זה רגיל. זה הרגיל החדש. כיוון שאני רגילה לנסות ולהתעודד דרך אומללותם של אחרים, מצאתי לי נקודת ייחוס למאי 1940 חדשה: הבליץ. תזכורת: בין ספטמבר , במשך כשמונה חודשים, הופגזה לונדון על 1941 ידי הנאצים. שליש מהמבנים בעיר נפגעו או נהרסו, אלף אזרחים נהרגו. בהשוואה לבליץ, אני אומרת 43 לעצמי, מה שקורה פה הוא פשוט גן עדן. ומה הקטע? גם צ'רצ'יל, כמו ביבי שלנו, ביקש מהאזרחים להיות חוסן ולחזור לשגרה. ואכן, די מהר מתחילת ההפגזות, בתי הספר כבר נפתחו מחדש, אנשים חזרו לעבודה, ניהלו חיים, יצאו לראות תיאטרון ולטייל בפארקים, ובכל ערב, ממש כמונו, מאות אלפי אזרחים ירדו מתחת לאדמה, פרסו שמיכות על רציפי הרכבת התחתית וישנו בצפיפות, נדחקים יחד במרחבים המוגנים. ממש כמונו הם קמו מדי בוקר, ציחצחו שיניים ויצאו אל הרחובות המופגזים לראות אילו בתים ואילו אזרחים נהרסו. היכולת הזו, להתרגל, היא כנראה מבורכת. כי ת גם ּ ו ּ י ַ היא משאירה אותנו עם מניפה רחבה של ח בתוך מצבי קיצון. רק שאני תוהה, האם מה שכונה בדיעבד "רוח הבליץ" ומה שכאן מכונה "חוסן לאומי" הם באמת רגשות דומים? צ'רצ'יל זכה בזמן הבליץ לתמיכה של כמעט אחוז מהציבור. רוב הבריטים היו מאוחדים תחת 90 נרטיב משותף. הם האמינו בעתיד. הם הרגישו צודקים. הם לא רק "החזיקו מעמד" אלא החזיקו תקווה. הייתה בהם גאווה והיה להם אמון. אני לא שם. אני לא מרגישה את הדברים האלה. אני מסתכלת על רונן הקטן. הוא רועד מתחת לכיסא הכתר פלסטיק. מגוחך בעיניי שהוא מקבל את המציאות החדשה ומצטיין בה כל כך. מה הוא יודע, הטמבל הקטן, על איראן, על המלחמה, על קו ־ ממיות? כלום. הפעולות האוטומטיות נצרבו בו ביי פרוקסי, דרך אדוניו: התרעה. אזעקה. מרחב מוגן. פתיחת דלת. גינה. משחקים. פיפי. קקי. אוכל. לי ־

רמטכ"ל איראן‚ עבד אל-רחים מוסוי - חוסל!

מנהיג משטר הטרור האיראני‚ עלי חמינאי - חוסל!

מפקד משמרות המהפכה‚ מחמד פאכפור- חוסל!

תודה רבה!

תודה!

תודה!

אחראי מטה מודיעין חיזבאללה בביירות‚ חסין מקלד - חוסל!

מוביל המיניסטריון האיראני‚ סיד יחיא חמידי - חוסל!

מזכיר מועצת ההגנה‚ עלי שמחאני - חוסל!

תודה

תודה!

תודה

כעת אנחנו בדרך לחסל את עלי רזא חוסיינזאדה - אחראי הסאונד והמיקס של המשגרים, את מוחמד טאהרי‚ נהג בוס‚ ואת חוסיין דרווישי ואמיר עבאסי - איפור ושיער. עבור

מחליפו חסן עלי מרואן -חוסל! הלו? חוזר שנית: מחל יפו חסן עלי...

עלי מסלם טבאג'ה‚ מפקד חוסל! דיביזיית "האימאם חסין " - ג'האד אלספירה‚ סגנו - חוסל!

שון. וחוזר חלילה. אין לו יכולת קוגניטיבית להבין את הקשר בין הדרקון המיילל מהנייד לבין הע ־ תיד. יש לו בכלל עתיד, או שהמערכת הכלבית שלו היא הווה מתמשך? רגע, אני נבהלת, ואני? אני כן מבינה את הקשר? × לי במערכת יש עתיד?

תודה

תודה רבה

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 20

EVENT ספה נפתחת למיטה ספת מיטה מעוצבת הכוללת מנגנון איטלקי, מזרן עם שכבת ויסקו אלסטי שמתאים את עצמו לקימורי הגוף וריפוד בד נעים למגע במבחר צבעים.

₪ 6,990

₪ 5,990

זמינים עבורכם בארבע דרכים נוחות: , חניה במתחם 6 חדש! ד"ר גב נס ציונה – מרכז ישפרו סנטר, רחוב הפטיש

קו-הגב מוקד המומחים של ד״ר גב 03-9533119

באתר DR-GAV.CO.IL

בווטסאפ 052-5185301

בפריסה ארצית

מגוון פתרונות אירוח עכשיו במחירים מיוחדים ואספקה מיידית ד"ר גב–בכל מצב

BUDDY ספת מיטה

DOUBLE ספת אירוח

₪ 2,990

₪ 1,990

₪ 3,190

₪ 2,390

SIT & SLEEP מזרן מתקפל

SOLO כורסת מיטה

₪ 2,190

₪ 1,990

₪ 599

₪ 480

או עד גמר המלאי המוקדם מביניהם, לחברי מועדון ומצטרפים חדשים, 16.4.26 המבצע בתוקף עד ה לא כולל עלות משלוח והרכבה, תמונות להמחשה בלבד, ט.ל.ח

קשה לתאר את הרגע שבו השער נפתח ואנחנו עושים את הקילומטרים הראשונים שלנו על אדמת סוריה, בין סלעי הבזלת, הדלות הבלתי נתפסת של תושבי האזור ותחושת הסכנה שאורבת מכל פינה. יממה עם לוחמות האיסוף המודיעיני של גדוד עיט, שחולש על הגזרה הצפונית הבוערת

צילומים: יובל חן  דנה ספקטור, סוריה

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 24

25 ׀ ימ ים 7 ׀ 27. 03 . 2026

“החיסול הוא חתימה שעשינו את העבודה כמו שצריך". עמדת ירי בשטח הסורי

זה אחד האתגרים של מי שמשרת בגדוד עיט, שתפקידו ללקט את המודיעין הכי חם שמסתתר בין הגבעות ואדמות הטרשים הקשות האלו. לא להתפתות לשנייה לרוגע של האווירה הכפרית הנידחת הזו של דרום סוריה. לזכור שכל רועה צאן מנומנם שאת מצלמת אותו מחטט באף או חולק רגע אינטימי עם כבשה, עוד נגיע לזה, יכול בשנייה אחת להיפגש עם שני אנשים לבושים בשחור ולתכנן פיגוע קטלני. אנחנו עוצרים בפתאומיות, ותוך שנייה אני מבינה למה המג"ד אמר לי כל הזמן "כשנגיע לסוריה את תדעי ישר". זה לוקח דקות להגיע מבסיס הקבע של הגדוד 45 בישראל, מחנה ירדן שנמצא במרכז רמת הגולן, למוצבים הסוריים מעבר לגבול שבהם הן מלקטות מודיעין עם הרחפנים דקותשל נוף מונוטוני שלא קורה 45 שלהן. בהן כלום. ואז, ברגע שאת מגיעה לגבול, פתאום האקשן מתחיל בבת אחת. אנחנו מצטווים לרדת מהאוטו ולשים על עצמנו קסדה ואפוד, ששוקל יותר ממה ששקלתי בתיכון. ואז אנחנו צריכים לעמוד ולחכות חצי שעה עד שקול מסתורי בקשר ייתן לנו אישור להתקדם פנימה, לג'ולאנילנד. × × × קשה לתאר את רגע הקסם הזה שבו השער סוף־סוף נפתח ואנחנו עושים את הקילומטרים הראשונים שלנו בתוך סוריה. בעצם, רק יובל הצלם ואני מתרגשים, הבנותכבר רגילות. אנחנו כל כך מתלהבים שאנחנו לא מפסיקים להצביע על כל פרט ופרט בנוף. על פניו, הצד הישראלי והסורי דומים, אלו אותם הנופים הערפיליים והמהפנטים שמזכירים את ריוונדל ב"שר הטבעות". ובכל זאת, ישמשהו מוזרשעומד באוויר, מין תחושה שלא רק שחצינו גבול, ממש עברנו לכוכב אחר. "אני לא מבינה למה אני מרגישה שזה כל כך אחר ושונה מישראל, יכול להיות שזה בגלל שאני יודעת שזו סוריה?" אני אומרת לחיילת המקסימה שיושבת מאחורה. "זה בגלל שזה בול כמו רמת הגולן", היא אומרת, "אבל רמת הגולן של לפני מאה שנה". והיא צודקת. דרום סוריה נראית כמו משהו שאבד בתוך הזמן, כמו חבל ארץ שנשאר תקוע עמוק בימי הביניים. אין פה אף עיר גדולה, אפילו לא עיירה קטנה אחת עם כמה חנויות בסיסיות, רק שממה לא מעובדת שאין בה כמעט סימן לשדות או לחקלאות. בתוך השממה הזו רואים מדי פעם קבוצה קטנה של בתים. אלו הכפרים של האזור, רק שאין בכפרים האלו ילדים שמשחקים בחוץ או מבנה יותר גדול של בית ספר. הדבר היחיד שמרמז על כך שיש שם חיים זה העשן הסמיך שמסתלסל מהארובות של הבתים החשופים והדלים. ועכשיו אנחנו סוף־סוף נעצרים מול בית כזה ורואים אותו מקרוב. קודם, כשניסיתי לתחקר את דרום סוריה באמצעות הג'מיני שלי, הוא טען שהבנייה בדרום המדינה היא "בניינים עתיקים עשויים מאבן בזלת, שמתאפיינים בקשתות מקומרות ובצבעם השחור שנותן אפקט דרמטי". עכשיו, זה לא שאני סומכת במאה אחוז על השקרן הזה – למה לי להאמין בישות חנפנית שכותבת לי "וואו, זו באמתשאלה מרתקת" כשאני מבקשת ממנה המלצה למשחה נגד פצעונים – ועדיין, איזה פער יש בין מה

ג', המג"ד: "להיות לוחם זה לא קשור למגדר, זה קשור לאופי. רק שללוחמות יש עוד יתרון, ולכן אני קורא להן לוחם פלוס אחד, כי חוץ מהיכולות שלהן, הן גם באות עם קילומטר מהגבול, שמתי 14 , יותר מוטיבציה להוכיח. בפעילות הכי מורכבת שלי צוות לוחמות, כי אני יודע שאם אני דורש משהו הן תבצענה אותו בצורה מושלמת"

לרענון של שלושה ימים אחרי שלושה שבועות בפנים. והתנאים שראית בכודנה? זה ממש מפנק בהשוואה לתנאים שלנו כרגע. אנחנו ישנות בלילות בתעלות קיר, בין אזעקות שנשמעות עשר פעמים ביום ויותר. אבל אישית אני כל כך שמחה שזכיתי לקחת חלק ולשרת בתקופה היסטורית כזאת. לחשוב שחמינאי חוסל, זה פסיכי, ולראות עכשיו את הנוער האיראני יוצא לרחובות זה מטורף מבחינתי. זה סיפור שאני אספר לנכדים שלי. זה נותן משמעות לכל העבודה שלנו פה ולתנאים הקשים". × × × בחודש שעבר מצאתי את עצמי יושבת ברכב צבאי, בדרך שלא האמנתי שאזכה לנסוע בה בימי חיי. "נו, אנחנו כבר בתוך סוריה?" אני אומרת לג', המג"ד. "עוד לא", הוא אומר בסבלנות, "אמרתי לך קודם, כשנגיע לסוריה את תדעי". אז אני משתתקת ובוהה בחלון, בעוד הרכב הצבאי ממשיך לנתר כמו עז סוררת מעל האבנים והטרשים. כבר חצי שעה שאני מתנהגת כמו בת חמש בדרך לאילת. ילדה חופרת ונודניקית שלא מפסיקה לשאול את אבא שלה "נו, מתי נגיע?" ו"אנחנו כבר ביטבתה?" עד כדי כך אני לא יכולה לחכות לגלות איך סוריה נראית. אנחנו לא נוסעים לבד על הדרך שמתפתלת ברמת הגולן, בין הגבעות הירוקות וסלעי הבזלת השחורים. יש סוואנה מלפנינו ועוד אחת מאחורינו,

שנושאות את לוחמות האיסוף הקרבי של גדוד עיט, חבורה יפהפייה ואנרגטית של .20 ו־ 19 נשים צעירות מאוד, ברובן בנות בגיל שבו בנות רבות מפנטזות לראות את קו טאו כשהן בתאילנד, הלוחמות האלו כבר הספיקו לבקר בלא פחות משתי מדינות אויב – סוריה ולבנון, בנוסף לפעילות שלהן בירדן. ולא רק זה, הן ביקרו שם כל כך הרבה פעמים שזה כמעט מרגיש להן כמו קפיצה קטנה למינימרקט שמתחת לבית. "בהתחלה ממש התרגשתי להיות במקום שאבא שלי סיפר לי עליו סיפורי גבורה ממלחמת יום הכיפורים", אמרה אחת מהלוחמות, "עכשיו זה כזה 'טוב, אז שותות קפה בסוריה'". רכביםמשורייניםמלוויםאותנו בכניסה לשטח האויב. מוודאים שאף עלאווי או סוני או ג'יהאדיסט או חיזבאללון או איש דאעש לא יחליטו לצלוף עלינו. כן, לא חסרים לנו אויבים מכל סוג בסוריה, זה כמו תפריט טעימות משוגע של מחבלים, רק תחליטי מאיזה שבט או פלג קיצוני בא לך שיגיע הטרוריסט שינסה להניח לך מטען. למרות שהנוף מסביב דומה לפלך אנגלי רומנטי ורגוע, שיירת האבטחה שמלווה אותנו מזכירה לנו שהשקט הזה הוא רק אשליה. בכל רגע נתון הכל יכול להתלקח פה. "זה רגוע מתעתע", אומר המג"ד, "כי כל הנוף הפסטורלי הזה, את לא יודעת מה עומד מאחוריו. בקלות הכל יכול לעבור פה מאפס למאה. אלו יכולים להיות פיגועים 'פשוטים' של מטען או צליפה, או הסתערות משמעותית". ובאמת,

מאז תחילת המערכה עם איראן, לוחמות האיסוף הקרבי של גדוד עיט מרגישות שהאדמה מתחת לרגליהן בוערת. "חיזבאללה התעורר בבת אחת", אומרת לי סמ"ר י', "אנחנו בפעילות הרבה יותר עצימה, נותנים עבודה בכל הכוח. אנחנו על גבול לבנון, ורק אתמול 24/7 יושבות הייתה כניסה רגלית של אחת הפלוגות שלנו פנימה". רגע לפני ההתלקחות מול איראן ולבנון, התלוויתי לגדוד עיט בעומק השטח הסורי. כבר אז, הלוחמות שמפעילות רחפנים על אדמת אויב היו נראות לי גיבורות־על נחושות שמתמודדת עם מציאות מורכבת. אבל מתברר שכל מה שראיתי אז היה בממדים קטנים בהרבה ממה שהן חוות בימים אלו. "את ראית את הפעילות שלנו בכודנה בשגרה, זה שונה לחלוטין עכשיו", ממשיכה סמ"ר י', "יש היום הרבה יותר הטלות (חיסולים של פעילים באמצעות רחפן - ד"ס). אנחנו מחסלים את הגורמים שלא אמורים לחיות בינינו. למשל, בשבוע שעבר גילינו פעילות מסוכנת של פעיל בשטח לבנון, באותו הרגע קיבלנו פקודה – תרימי את הרחפן ותטילי עליו 'בומרנג', פצמ"ר. תוך שלושים שניות הרחפן היה באוויר. מאז המלחמה יש לנו לפחות . יש 12 חמישה איתורים ביום ולפעמים גם תחושה מאוד אינטנסיבית של האויב כאן, ממש בינינו". גם התנאים שלכן נעשו קשים יותר? "בטח. למשל, אני יוצאת עכשיו הביתה

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 26

Y OU R W A LL J U ST GOT L UC KY קולקציית המראות החדשה

TWISTER מראה לתלייה ₪1,029 ₪1,290

SLICK מראה לתלייה ₪ 699 ₪890

PORTAL מראה עומדת ₪ 1,029 ₪1,290

NOOK מראה לתלייה ₪679

PARADOX מראה לתלייה

₪ 679 ₪849

₪849

דיזנגוף סנטר , תל אביב 50 דיזנגוף

Park Design , בני ברק 3 הלח״ י

מתחם דיזיין פלוס , באר שבע 48 דרך חברון

יח'. התמונה להמחשה בלבד. ההנחה מתבצעת על המוצר 5 או עד גמר המלאי. מינימום 12.4.26- עד ה בלבד ולא על ההובלה. ט.ל.ח 073-2390992 מוקד מכירות | 052-5185301 וואטסאפ

מה נשתנה? הרבה. ורק התחלנו.

A TOWER Sea View 1-2 מגדלי ת"א ORO קולנוע ת"א פלורנטין וילג' פרזון הגימנסיה 17 רוטשילד גולף קומפלקס DA VINCI MICROSOFT CAMPUS ALPHA TOWER מגדל אקרו

ONE TOWER BART 5-7-9 אקרו ביזנס קמפוס )2025 (אוכלס 6 ויסוצקי )2026 (אוכלס 80-88 ויצמן )2026 (אוכלס YARD (בשיווק ובביצוע) 10-20 מרים החשמונאית יפו החדשה (בשיווק ובביצוע) GO אקרו בשדרה (בשיווק) מתחם המגורים בזל (בשיווק ובביצוע) מגדל אקרו מזא״ה (בשיווק ובביצוע) בורלא (בשיווק ובביצוע) (בשיווק ובביצוע) 5-9 אחימאיר (בשיווק) WHITE (בביצוע) COSMOPOLITAN (חדש, בקרוב) 57-61 איינשטיין הדרור ראשל״צ (זכייה במכרז) תע״ש השלום ת״א (זכייה במכרז) לבונטין ת״א (זכייה במכרז) ויצמן גבעתיים (זכייה במכרז) בר אילן כפ״ס (זכייה במכרז) מרים ארלוזרוב ר״ג (זכייה במכרז) יוספטל אשקלון (זכייה במכרז) מתחם כורש ראשל״צ (זכייה במכרז) גורדון הרצליה (זכייה במכרז) הרצל רופין ראשל״צ (זכייה במכרז) אלקחי ירושלים (זכייה במכרז)

להשפיע על קו הרקיע

טרי מהבוקר. "איזה חומוס", אומרת לי אחת הלוחמות, "אנחנו לא אוכלות אצלם ולא שותות אצלם כלום". האוטו ממשיך לדהור וחולף על פני עוד כפר שמזכיר יותר צבר של בקתות באפריקה, ואני חושבת "איזה חומוס בראש שלך, לאנשים האלו אין אפילו כסף לקמח ללחם". אז חומוס אין, אבל פיתה סורית? יש ויש. ככה מכנים בצה"ל את סוג המוצב שאנחנו נוסעים אליו עכשיו. פיתה סורית הוא שיטה של בניית מוצבים שאפיינה את הצבא הסורי בתקופת שלטונו של אסד. המוצב בנוי בראש תל גבוה ועגול שמשקיף על כל הסביבה. רמת הגולן משופעת בתילים כאלו שנקראים תילים געשיים או וולקניים, בעצם סוג של הרי געש רדומים. התל עצמו נראה מהאוויר שטוח ועגול כמו פיתה, ובראשו הסורים נהגו לבנות את מגורי החיילים, מחסני תחמושת ובונקרים. תל כודנה שבו אנו עומדים לבקר הוא אחד מתשעה מוצבי פיתה סורית זהים שצה"ל השתלט עליהם בגזרה הזו ויצר מהם רצועת אבטחה. כדי להגיע אליו טיפסנו בסלאלומים כל הדרך מהבסיס הרחב של התל עד לפסגתו הצרה, ממש מבנה של הר געש. ליד הכניסה עצרנו ליד ", אומר המג"ד, T55 טנק רוסי ישן. "זה ואני ישר הלכתי לג'מיני החנפן כדי שיחמיא לי "איזו שאלה מבריקה" ויספר לי שמדובר בטנק הנפוץ ביותר בעולם, זה שהסורים קיבלו מהרוסים ומהווה מאז את סוס העבודה הקבוע שלהם. הוא גם האקססורי הקבוע של מוצב הפיתה הסורית, הולך איתו כמו שתיק שאנל הולך עם שמלה שחורה קטנה. הטנק הזה מוטמן בחצר של הפיתה, בתוך האדמה, וכשצריך לירות הוא עולה על עמדת הירי הגבוהה המכונה ראמפה, יורה ושוב חוזר להתחבא. מוצב כודנה אמנם לגמרי בשליטה צה"לית כיום, אבל הוא נראה בדיוק כמו המוצב הסורי שממנו צלפו אלינו בששת הימים. השאירו פה את הבונקרים ותעלות הירי שהם חפרו באדמה, ונראיםמתקדמים בערך כמו הביצורים של מלחמת העולם הראשונה. אפילו העמדה שבה הלוחמות של עיט צופות עכשיו בצילומים שהרחפן שלהן אוסף ברגע הזה ממוקמת בתוך כוך אבן עלוב וחשוך, שנראה קצת כמו קבר של נביא מוסלמי. זה לא ייאמן, הנה הן

שהוא הבטיח לחושה העלובה שעומדת פה מולי. הבית הזה לא בנוי מבזלת ציורית, הוא עשוי מסלעים ספורדיים שלוקטו בשדה, או אפילו מבוץ. ולמרות שהוא ממוקם בתוך כל כך הרבה טבע פראי, איש לא טרח לנטוע בו אפילו עץ אחד בחצר, אפילו לא שיח אחד של פרחים בכניסה לבית. הדבר הצבעוני היחיד שיש בבית הזה אלו שני מכלים שיושבים על הגג שלו. "בכפרים האלו אין מים זורמים", אומר המג"ד, "וגם לא חשמל. אז הכפריים קונים פעם בכמה חודשים מכלי מים ממכלית אספקה. מהמים האלו הם מבשלים ומתקלחים, ולכן הם גם לא ממש יכולים לעבד את השדות שלהם או את מטעי הזיתים". הסיבה שאין פה מים או חשמל היא לא רק נחשלות התושבים, אלא בעיקר משחקי ההתעללות של אסד. הוא זה שפקד לא לתת לאזרחים פה מים וחשמל וכבישים ושום סיבה קטנה לחיות, והכל כדי לשלוט בהם בצורה מושלמת. כשהם היו ילדים טובים, הוא פינק אותם ופתח להם את הברז לשעתיים ביום, כשהם עיצבנו אותו הוא סגר את כל הצינורות ונתן להם לרעוב ולסבול אפילו יותר משהם רגילים. "הנה אנשים יוצאים אלינו", המג"ד אומר, ובאמת, אישה וגבר יוצאים מהמבנה ונעמדים ליד דלת ביתם. הם לבושים בעוני רב, הוא במכנסיים נופלים ורחבים, היא אמנם עם מטפחת שמכסה את הראש, אבל לבושה בחצאית ובסוודר מרופט, ולא בניקאב שחור ומלא כמו שקראתי שנהוג כאן. "והנה גם התינוק", החיילת מאחור אומרת, וילד כבן שנתיים זוחל החוצה ומורם מיד לזרועות אמו. המשפחה הסורית הזאת לא אומרת מילה, רק עומדת ובוהה בנו בעיניים שקשה לקרוא את המבט שבהן. הייתי מצפה לפגוש שם שנאה יוקדת לחיילי צה"ל שכבשו להם את האזור ומנטרים כל תנועה שלהם, אבל צריך אנרגיה כדי לשנוא, ואלו פשוט נראים מובסים מדי בשביל להרגיש משהו חזק יותר מייאוש. אני רוצה לעצור ולנסות ולדבר איתם, אבל המג"ד ממהר ללחוץ על הגז. הוא מסביר לי שהכלל הצה"לי פה הוא למעט כמה שיותר במפגשים ישירים עם האוכלוסייה. עם המשפט הזה הוא לוחץ על הדוושה וממשיך משם בעננת אבק, קובר ביחד איתו את הפנטזיה הכי גדולה שהייתה לי לגבי היום הזה, לאכול חומוס בדמשק. × × × , בדיוק בקו התפר 1971 נולדתי ב־ הזה שבין הניצחון המשכר של ששת הימים למחדל הטרגי של יום כיפור. אחד מהזיכרונות היחידים שיש לי כתינוקת, זה אותי מתנדנדת חזק בתוך הזרועות של אמא שלי, שרצה מהר מאוד במדרגות של הבית שלנו בחיפה, עד שהיא מגיעה למטה, לחדר מוזר וחשוך שאני לא מכירה

Eraldo Peres / צילומים: יובל חן, איי־פי

“אני קורא להן: לוחם פלוס אחד”. לוחמות גדוד עיט

כמו דבר שאם הוא יקרה נדע שבאמת הגיעו ימות המשיח, משהו ממש רחוק ומופרך. עד שבשנה האחרונה אסד נפל, והמדינה שלנו ניצלה את הכאוס ובמהלך חכם מיהרה לכבוש לה את רצועת החיץ הצרה של החרמון והרמה הסוריים. מהר מאוד עלה לשלטון גבר מזוקן שנקרא ג'ולאני. הוא נראה כמו דוגמן של שעוני רולקס עם אישיות של רוצח המונים פסיכופת. הבנתי את זה אחרי

וגורם לי לפרוץ בבכי. לפעמים נדמה לי שזה זיכרון שהמצאתי, אבל זה לא מסביר את הריח שאני יכולה להישבע שעדיין עומד באף שלי. ריח של מקלט מפעם. אין שום דרך לזכור כל כך טוב את הריח הזה אם לא הרחתי אותו אז, בתור ילדה בת שנתיים. ולכן, לסוריה תמיד היה מעמד דמוני בתוך הנפש שלי, כיאות למדינה שבגללה למדתי מה זה פחד מוות בגיל כל כך קטן. והיו גםשני ביטוייםשכולםאמרו והמחישו את גודל המיתוס. הראשון הוא "הסורים על הגדרות", ביטוי שמתאר מצב מלחיץ ומסוכן. הוא נקרא כך על שם הסורים שפרצו את הגבולות שלנו במלחמת יום כיפור והגיעו ממש עד גדרות היישובים. והביטוי השני – "לאכול חומוס בדמשק", ביטוי ששיקף את החלום הישן שהיה לנו לפני שכל הילדים שלנו הפכו לבן באוקטובר: 7 גביריסטים קטנים בעקבות שיהיה פעם שלום כולל ואמיתי במזרח התיכון. לאכול חומוס בדמשק נראה אז

יושבות עם ג' הקצינה ליד המחשב ומנתחות במומחיות את המידע הדיגיטלי שמגיע אליהן מהרחפן המשוכלל שלהן, והחדר שבו הן מבצעות את כל הקדמה הזו הוא בגודל של אולי שלושה מטרים, ונראה כמו מאורת סמים. אם לא מספיק הערצתי את הלוחמות קודם, אז העובדה שראיתי איפה הן יוצאות לפעילות על בסיס יומי כמעט כבר הופכת

שראיתי אינספור סר ־ טונים של האנשים שלו מתעללים בדרוזים וקו ־ צצים להם איברים ואז עוברים לשבות נשים כורדיות ולהוביל אותן ברכב שלהם כדי לבצע בהן אונס קבוצתי, וכמו ־ בן לחתוך להן את הצמה כשלל מלחמה. כפועל יוצא מזה, דמשק, שהיא מקום מושבו של ג'ולאני, היא ממש לא מקום ידידותי,

משחקי התעללות. אסד

המשפחה הסורית הזאת לא אומרת מילה, רק עומדת ובוהה בנו בעיניים שקשה לקרוא את המבט שבהן. הייתי מצפה לפגוש שם שנאה יוקדת לחיילי צה"ל, אבל צריך אנרגיה כדי לשנוא, ואלו פשוט נראים מובסים מדי בשביל להרגיש משהו חזק יותר מייאוש

אותי לנשיאת מועדון הצ'ירלידריות של עיט. זה מדהים אותי כמה הן פייטריות ופשוט מקבלות את התנאים של הבסיס הבסיסי הזה. הן ישנות פה בפריקסטים שצה"ל הקים, ולמי אכפת ששלג ואפס מעלות בחוץ. "כשנכנסתי בפעם

ואין שום סיכוי לנגב בה שום דבר אחר חוץ מדמעות על גורלן העצוב של הנשים שחיותשם. ועדיין, הרשיתי לעצמי לפנטז שכשנבקר בדרום המדינה, נעצור באיזה כפר או עיירה קטנה ושם נמצא בוטקה שבו יישב איש זקן שיציע לנו חומוס

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 30

האקשן מתחיל בבת אחת. גדר הגבול

הראשונה לכאן", אומרת אחת הלוחמות, "זה היה ממש שעתיים אחרי שהצנחנים נכנסו בפעם הראשונה, ולא היו תנאים מינימליים. היינו תל אחד מפה, ולא היה שם כלום, רק תעלות של צלפים סורים וזהו. ישנו שם תחת שמיים פתוחים, שמנו צילייה מפני הגשם, והיה כל כך קר שהתחבקנו כל הלילה". אני מדברת עם ע', המ"פ של גדוד עם בייבי־פייס 22 עיט, בחור שרירי בן אבל עם אופי של אבא מגונן שיעשה הכל למען הלוחמות שלו. "גדוד עיט הוא גדוד איסוף שנמצא תחת 595 , שזו האוגדה שאחראית על 210 אוגדה כל גזרת הגולן והר דב, כלומר גבול עם שלוש מדינות – סוריה, לבנון וירדן", הוא מסביר לי. "זהו גדוד מעורב, גם לוחמים, גם לוחמות, והם אחראים על האיסוף המודיעיני של שלושת הגבולות האלו. במהלך המלחמה לקחנו חלק בכל, מהלוחמה שהייתה מול חיזבאללה עד 12 המקרה במג'דל שמס עם הטיל שרצח ילדים. משם יצאנו למבצע חיצי הצפון. במהלך כל קרב ההגנה כל הצוותים שלנו היו פרוסים בין כל המוצבים, וניסינו להבין – איך האויב מתנהג? מאיפה הוא יתקוף? ואיך הוא נערך?" כשאסד נפל, ראית אותם בורחים מפה כשצפית מהבסיס בישראל? "בטח, ממש ראינו אותם הולכים מפה בעיניים שלנו. זה קרה לפני קצת יותר . בדיוק התחיל 2024 משנה, בדצמבר האקט הסופי של מלחמת האזרחים, וג'ולאני עמד לעלות. תוך שבוע כל משטר אסד פשוט הלך. ישבנו פה וראינו שיירות של חיילים פשוט יוצאות מהמוצבים ובורחות. ברגע שצבא אסד ברח, ידענו שזו הזדמנות שלנו לבסס חיץ ביטחון. באחד הלילות היינו בשיחת ועידה של כל הקצינים בפלוגה, ופתאום המ"פ אומר 'תתכוננו, אנחנו עומדים להיכנס'. ואני תופס את הראש, אומר 'מה לעזאזל קורה פה?'" תאר את הכניסה הראשונה שלך לסוריה. "אנחנו החלוץ שנכנס לאסוף מודיעין לפני שכל הכוחות נכנסים כדי שהם לא יסתכנו, אז היינו הראשונים שנכנסו לשם עם כוח צנחנים, עוד לפני האוגדה. זה היה בלילה ואנחנו הלכנו ברגל, מהמוצבים שלנו בהר דב לאיפה שצריך. וזו לא

אנשים נופלים על הרצפה ומתים. בתקופה הזו תמיד היו באים מלא סקרנים למקום פה שנקרא 'ראמפת התיירים'. אנשים היו יושבים וצופים על המלחמה שם. והכי מפחיד היה בית החולים. מדינת ישראל הקימה בית חולים לכל הפצועים הסורים. שם היו מקרים מזעזעים. כל הזמן ילדים שהגיעו פצועים במצב מחריד. לי היה קשה באופן אישי לראות את הילדים, כי יש לי שני בנים קטנים בבית". הוא לוקח אותי לתצפית

אמצעי התצפית שלנו. ואני חשבתי כל הזמן שעוד ממש רגע קטן, הכל מתחיל לקרות. המבצע, הלוחמה, עוד שנייה זה מתחיל. "כשחזרנו חזרה זה הכה בי. אני זוכר שאספתי את החיילים שלי ואמרתי להם 'אתם מבינים שעשיתם היסטוריה? שלקחתם חלק במבצע מטורף על אדמת סוריה ובהגנה על תושבי הצפון?'" × × × ועכשיו ג' המג"ד לוקח אותי לסייר במגורי החיילים הסורים. רק שלקרוא לזה מגורים זה כמו לקרוא למלונית של בגידות לפי שעה על חוף נתניה "ריץ־ קרלטון". מדובר בחושת אבן כל כך לא מתקדמת שבמקום גגון שיגן עליך מהגשם שמו כמה ענפים של עץ זית שמחוברים בחוט. ובפנים יש רק קירות מלאים בזוהמה ולא מטויחים, שמישהו צייר על אחד מהם טבלת ייאוש. כנראה ספר חמישה ימים מאז שהוא אכל משהו אחר חוץ מעגבנייה עם

הגדוד שלנו ראה אותם מתקפלים, ראינו אותםלוקחיםאתכלהציודשלהם והולכים, והנה אנחנו פה, וזה מוזר מאוד להיות בתוך המוצב שעדיין מלא בסימני החיים שלהם. תשמעי, הם חיו שם בתת־תנאים. שירותים זוהמה, אוכלים על הרצפה, וארוחות פועלים דלות, קצת גבינה וקצת ירקות, מזרנים מעופשים. קשה להאמין שאלו תנאים של צבא אמיתי. את יודעת איך קוראים לחבל הארץ הזה? חורן, ארץ חורן.

Khalil Ashawi / צילומים: יובל חן, רויטרס

ממש מפה יצא הביטוי חורנים, שמתאר כפריים פרימיטיביים, מוזנחים, בלי השכלה". הוא מראה לי את התמונות שצילם במוצב של החורנים ביום שנכנס. בחדר האוכל המאולתר מישהו השאיר על הרצפה ארוחת פועלים של עגבניות וגבינה. עוד חדר, הפעם סוג של נשקייה, זרוקים בו על הרצפה מרגמות וטילים ירוקים,

הממוקמת מעל עמדות הירי, בקצה התל. משם אפשר לראות את כל העמק פרוס כמו מניפה לרגלינו, כשבמרחב פזורים עוד תילים ירוקים ועגולים כמו שלנו, שנראים מרחוק ממש כמו הפירמידות של בני המאיה. רק שיש להם שמות כל כך עדינים, למשל אל־חארה, שעושה חשק לבקר. "בכל התילים האלו נבנו מוצבים סוריים

אישיות של רוצח. ג'ולאני

שכולם נכבשו מחדש על ידי צה"ל", אומר ג', "יש רק הבדל מעניין בינינו. אצלנו עמדות הצליפה הן רק לכיוון האויב, אצל הסורים זה תמיד דו־צדדי, כלומר עמדות הירי ממוקמות ככה שהם יוכלו להתקיף גם את ישראל וגם פנימה, לכיוון סוריה, כדי שיוכלו לירות על בני העם שלהם. ככה זה אצלם, אי־אפשר לדעת מי מהאזרחים במדינה שלך יהפוך יום אחד לאויב שצריך להרוג". × × × ממשיכים בתצפית. העיר הכי קרובה לפה היא קוניטרה החדשה. את קוניטרה הישנה שכבשנו והחזרנו הסורים השאירו בכוונה הרוסה ונטושה, כדי שכל העם יראה מה עשו לה החיילים הציונים, יימח שמם. הכפר הכי גדול ומרשים באזור הוא

כי למה צריך ארון. השירותים הם מחראת בול־פגיעה מטונפת בצורה שאני לא אשכח בקלות. והכי מעניין, דף ממחברת שבה לימדו את החיילים הסורים עברית. "בא תלמיד חדש עזרא", אני קוראת את הכתב המפותל של החייל הסורי, "הוא לא מדבר עברית. אני עזרא, אומר עזרא לחנה, עזרא תלמיד חדש בכיתה וגם חבר חדש". אלו שורות כל כך תמימות שכולנו מכירים מכיתה א', הנה עזרא שמדבר רק ערבית מציע חברות לחנה מירושלים. רק שפה זה לא כיתה א', ואין כאן שום חלומות על חברות ועל שלום. ראיתם את מלחמת האזרחים בעיניים שלכם כשצפיתם מהארץ? "בטח, וזה נראה כמו משחק מלחמה. סרט מלחמה אכזרי. היינו רואים רציחות, היית רואה קבוצה של אנשים מגיעה למוצב סורי, רואה רשפים של ירי ורואה

יש משהו מוזר שעומד באוויר, מין תחושה שלא רק שחצינו גבול, ממש עברנו לכוכב אחר. "אני לא מבינה למה אני מרגישה שזה כל כך אחר ושונה מישראל, יכול להיות שזה בגלל שאני יודעת שזו סוריה?" אני אומרת לחיילת שיושבת מאחורה. "זה בגלל שזה בול כמו רמת הגולן", היא אומרת, "אבל רמת הגולן של לפני מאה שנה"

הליכה פשוטה, בתוך יער, לרדת ולטפס בהרים ובתוך שיחים. אני לא אשכח כמה דרוך הייתי ואת ההבנה הזו שאתה בלב ליבו של שטח האויב. זה כאפה כזאת, כי אתה מסתכל על הגבול כל הזמן ויודע שמספיק שקורה משהו אחד בלתי צפוי והחיילים שלך ואתה בבעיה. למזלנו היינו מוכנים, נערכנו לזה הרבה זמן. בקיצור, הלכנו עד שהגענו לעמדה והקמנו שם את

עובש. אם זה נשמע שאני מגזימה, אז תדעו שלא, כי ג' זכה לבקר כאן ממש בשעות הראשונות אחרי שהצבא הסורי נטש, ויש לו בסלולר אוסף של צילומים שממחישים בדיוק איך הם חיו כאן. "כשנכנסנו הבגדים של החיילים הסורים עוד היו ממש פה, האוכל עוד ישב על הרצפה והקפה עוד היה בתוך הכוסות שלהם. זו הייתה החוויה שאני לא אשכח, כי

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 32